דצמבר 2017ראיון עומק עם איש חינוך

ראיון עם אביב קינן – ראש מינהל החינוך בירושלים.

נסענו לירושלים, מפיק הגיליון עוזי ואנוכי, על מנת לראיין את מר אביב קינן –מנהל מינהל החינוך בעיריית ירושלים.

פגשנו איש מרשים ,לבבי ,בעל תפיסה חינוכית ברורה המשלבת פרקטיקה מעשית ,חזון ועשייה.

אביב נבחר להיות מרואיין החודש בשל האוטונומיה שהעניק למנהלי בתי הספר בירושלים בעיצוב סביבת הלימוד הרב תחומית בבתי ספרם. התכניות אותן הגישו למינהל הפכו  למציאות ….

תפיסה זו תואמת לחלוטין את תפיסת החלל המחנך בשיטת מונטסורי.

תוכל לספר לנו על הרקע החינוכי שלך?

אני איש חינוך כל חיי ,עבדתי כמורה בבית-ספר מיוחד לילדים עם בעיות התנהגות ולקויות למידה ולאחר מכן הייתי שותף להקמת ביה”ס הראשון של ברנקו וייס בצפון הארץ ,אשר הפך לרשת.

בתפקיד זה הייתי 8 שנים ואח”כ כחמש שנים סמנכ”ל  חינוך ורווחה בעיריית בת-ים.

כשנה וחצי אני בעיריית ירושלים מתוכם כמה חודשים כראש המינהל.

שאלה גדולה: מהי התפיסה החינוכית שלך?

מתחלקת לשניים- תפיסה חברתית  וחינוכית כאשר התפיסה החינוכית משנית לחברתית. כי בסופו של דבר החברה בישראל הינה חברה אשר מגדילה את הפערים. אנו המדינה היחידה  אשר מגדילה את הפער בכיתות הגבוהות.

ולאורך ציר הזמן הדבר אינו לוגי ולא סביר. המערכת אמורה לצמצם את הפערים ולא להגדילם.

התפיסה שלי אומרת כי התפקיד המרכזי של מערכת החינוך היא לצמצם פערים ולהעניק מקסימום שיויון הזדמנויות. שיהיה סיכוי שווה לילדים.

דווקא בחברה בה אנו מתפלגים לשבטים-אם לילד בדואי בדרום לא יהיה אופק ותיקווה ,אז אין טעם בחינוך.

חינוך הינו כלי מרכזי לצמצום פערים.

הנחת היסוד היא שהחברה השתנתה. הדרך בה אנו עובדים ,הדיגטציה והניידים וכל הסובב עבר שינוי והתאמה למאה הנוכחית  ואילו בתי הספר נשארו אותו הדבר בעזרת שני דברים: הם משמשים כשמרטף להורים ובזכות התעודה ,שהיא תעודת כניסה למשהו.

וייתכן שזה גם ייעלם. בתי הספר כיום פחות רלוונטיים ואם נגזור מזה תפיסה חינוכית,הם חייבים להתאים עצמם למה שהעולם הנהדר הזה מציע.

המורים צריכים לפעול מתוך המקומות החזקים  שלהם ולהביא את אישיותם לבתי הספר באופן מלא, מתוך תשוקה למקצוע החשוב הזה.

בסופו של דבר הילדים אשר יצליחו הם לא אלה עם ממוצע גבוה ,אלא אלה בעלי הקול הייחודי, הם יתפרנסו מהייחודיות  שלהם ולא מהיכולת לעמוד בקו אחד עם כולם.

מהיכן הרעיון לתת אוטונומיה עיצובית אשר תשפיע על תהליכי הלמידה למנהלים?

מאחר ובסופו של דבר, יש כ 4000  אנשי חינוך שהם המנהלים אשר מתווים את הדרך החינוכית ,הם והמורים, אזי צריך ללכת עם הרעיונות שלהם, התשוקה שלו כמנהל צריכה להיות מתורגמת לחיבור לבית הספר שהוא שלו,

וכל רגע זה משהו שהוא חותם עליו.

זו גישה המתכתבת עם שיטת מונטסורי….

דומה…אבל השוני נעוץ בכך שאין פה שיטה, באם הייתי מקים בית ספר, חלקו לא יהיה דומה למה שעשו פה. זאת אומרת, גם הדברים שעשו פה לא דומים אחד לשני.

לשיטת מונטסורי ולי תפיסה דומה לטבע האדם באשר הוא.

אדם אשר מרגיש משוחרר וחופשי יהיה במיטבו. אבל לא אבוא למנהלים עם שיטה  סדורה וחינוכית גם אם היא קיימת בראשי. הם אוטונומיים לחלוטין. אני בא עם תפיסה ניהולית שתומכת בהתפתחות החינוך.

מה נדרש לדעתך מהמחנכים במאה ה-21?

להביא את עצמם לבית הספר, לא להשאיר חלק מהאישיות שלהם בשער בית הספר. הנחת היסוד היא  שהמורה מביא את עצמו למרחב החינוכי במלואו.

באם המורה מביא את עצמו על כל גווני אישיותו, הדבר יבוא לידי ביטוי בכיתה ובבית הספר.

האם לדעתך אפשר לשלב את שיטת מונטסורי בחינוך הממלכתי?

אני נגד להכניס כל שיטה כשיטה בלעדית, אך אני בעד חשיפה. הייתי שמח שמנהלי בתי ספר אשר תפיסתם דומה לזה ייחשפו לשיטת מונטסורי, או לכל גישת חינוך נוספת. ככל שיהיה הדבר תלוי בי ,לא יהיו גנים פרטיים או בתי ספר פרטיים, כל ההשקעה צריכה להיות להפוך את המערכת הממלכתית ליותר אטרקטיבית ושתהיה שווה לכל כיס.

לסיום, מה היית מאחל לילדי ישראל?

הייתי מאחל את מה שאני מאחל לחברה הישראלית באופן כללי.

ככל שילדי ישראל באופן מטפורי ומעשי, לא יימצאו בקבוצות שבטיות נפרדות, כלכלית, עדתית, דתית ויכירו אחד את השני במובן הטוב של המילה, תהיה לנו חברה טובה יותר.

מאחל  לכולנו שכל ילד, לא משנה באיזו משפחה נולד ובעיקר באיזה אזור גדל, יהיה לו את הסיכוי הגבוה ביותר להגיע לאן שירצה.

 

בתודה רבה רבה

 

ד”ר שלומית אביב

עורכת הירחון