דצמבר 2018ראיון עומק עם איש חינוך

ראיון עם פרופ’ מנואל טרכטנברג

התיישבתי לשיחה מרתקת עם פרופ’ טרכטנברג בעקבות העברת החוק המועצה לגיל הרך ובהתחלת יישומה בשטח,

פרופ’ מנואל טרכטנברג הינו כלכלן ישראלי שכיהן כיו”ר ועדת טרכטנברג, ‘צוות ההיגוי’ עליו הכריז רה”מ נתניהו בעקבות המחאה החברתית ( מחאת העגלות) של אוגוסט 2011 על מנת לנהל מו”מ עם המוחים ולהמליץ לממשלה על צעדים כלכליים לפתרון המשבר.

בנוסף, משמש טרכטנברג כיו”ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה.

תחומי התמחותו האקדמיים של טרכטנברג הם כלכלת מחקר ופיתוח, צמיחה, ארגון תעשייתי, פטנטים, מדיניות מדע וחדשנות טכנולוגית. טרכטנברג חיבר ספרים ומספר רב של מאמרים מדעיים אשר התפרסמו בכתבי עת מובילים ונחשב לאחד המומחים הבולטים בעולם בתחומים אלה.

ממצאי הדוח ( ספטמבר 2018) של ה OECD על מצב החינוך בישראל נחשפו והראו תמונה עגומה , מה דעתך בנושא?

הדו”ח של ה-OECD על מצב החינוך בישראל הגיע בעיתוי מתאים. קדמה לו השביתה של מעונות היום לגיל הרך בתחילת החודש, וביחד שני האירועים התגוללו לפתחה של השנה החדשה וחברו לכדי מסר ברור: לא ניתן עוד להתעלם מהבעיה. הדו”ח איננו מחדש. זה שנים שהעובדות בדבר אוזלת ידה של הממשלה בכל הנוגע לטיפול בגיל הרך, נמצאות על השולחן. כך גם החשיבות של החינוך בגיל הרך להתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילד, והשלכותיו על פערים בהישגים הלימודיים בהמשך הדרך, כבר ידועות ומוכרות. ועדיין, הדו”ח מציב הזדמנות עבורנו הציבור, לשוב ולבחון את תמונת המצב הקיימת, ולשאול שאלות.

למרות הכל, ראוי לציין לחיוב את ההתקדמות שנעשתה בתחום, בעיקר מאז המחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011 ודו”ח הוועדה שקמה בעקבותיה, כגון יישום החוק לחינוך חובה חינם לגילאי 3-4 וקיום יום חינוך ארוך. אך עדיין, בצד ההישגים, נותרו כשלים רבים שדורשים התייחסות, בהם פיצול אחריות בין- משרדית, בירוקרטיה מיותרת וחוסר קוהרנטיות בין פונקציות שונות, בפרט השארת האחריות על מעונות יום בידי משרד הרווחה במקום משרד החינוך (מצב אבסורדי לכל הדעות), חוסר בפיקוח מספק, סטנדרטים נמוכים לאיכות השירותים בהיבט הפיזי ובהיבט הכשרת כוח האדם, ומעל לכל היעדר ראייה כוללת ותכנון אסטרטגי ארוך טווח.

אשמח לשמוע את עמדתך לגבי אישור החוק של המועצה לגיל הרך? ואיך הרגשת?

הרגע הדרמטי שבו המדינה מתחילה לקחת אחריות.

זהו  יום היסטורי, והתרגשתי יחד עם חבריי לשעבר לספסל הכנסת – שותפיי לדרך חה”כ יפעת שאשא-ביטון ויעקב מרגי, שני מובילי ועדות שהציבו את הגיל הרך בראש סדרי העדיפויות.

לראשונה מזה 70 שנים – המדינה לוקחת אחריות על ילדי ישראל באופן מקיף, ורואה את תפקידה לוודא שהילדים הרכים ביותר יופקדו בידי המחנכות והמחנכים הראויים לכך.

זהו מאבק בן 15 שנים על חוק שראוי היה להיחקק מזמן. וזוהי התחלה של דרך ארוכה – ועוד רבים המאבקים לפנינו. להוכיח שהחוק לא יישאר באותו המצב,

להציב את איכות החינוך והטיפול בראש סדר העדיפויות של הפיקוח, ולא את גובה האסלה או רוחב החלון; להשקיע בהון האנושי שמטפח את המיומנויות הבסיסיות ביותר של ההון האנושי העתידי שלנו – ילדינו ונכדינו.

לפני 3 שנים התחלנו להוביל את המאבק להעברת מעונות היום למשרד החינוך. ראינו – חברי הכנסת אלאלוף, מרגי, שאשא ביטון, מרב מיכאלי ועוד רבים אחרים – כיצד ילדינו היו הפקר במשרד הכלכלה, שם ‘חנו’ המעונות תחת אחריות המשרד שהנושא איננו בראש מעייניו – טעות שמקורה בהיסטוריה של הפוליטיקה הארצית.

היה נדמה שהמאבק תם בכישלון, כאשר המעונות הועברו בדיל פוליטי אל משרד הרווחה בראשות השר כץ. לשמחתנו – התבדינו, ולראשונה היה שר ומנכ”ל שמבינים את חשיבות המעונות, ואת גודל האחריות.

יותר מכל, המאבק הזה הוא מאבק שלכם – הורי ישראל. מאבק של מאות ואלפי הורים, בהובלת כמה עשרות הורים נחושים שפקדו את הכנסת, את העיריות ואת משרדי הממשלה יומם וליל, ולא ויתרו ולא הורידו את הנושא מסדר היום.

גם כאשר עלו הצעות חוק ‘קטנות’ ונקודתיות – ההורים הבינו שאין להסתפק בניצחון מהיר, וכי דרוש שינוי מערכתי. ההצלחה הגדולה – להציב חוק גדול כל כך ולא ‘קליט’ תקשורתית בראש סדר יומה של הכנסת – נזקפת קודם כל לזכות המאבק החברתי העצום של ההורים ונשות ואנשי החינוך בני-בריתם.

אנו מצויים בנקודת מפנה, כאשר ההבנה בדבר חשיבותה העצומה של ההשקעה בגיל הרך מחלחלת לאט – לאט לממשלה ולמקבלי ההחלטות.

פרופ’ טרכטנברג, אתה הרי כלכלן מהיכן הנגיעה והידע הכה מעמיק שלך בחינוך?

בשנת 2006 אושרה בממשלה הקמת מועצה לאומית לכלכלה ואני נבחרתי לעמוד בראשה, אז נחשפתי לניסיון של האוצר לחסל את טיפות החלב ולהעבירם לקופ”ח.

חברתי פרופ’ פנינה קליין ז”ל חשפה בפני את הפן המחקרי בחשיבות הטיפול בגיל הרך ולימים אף צירפתי אותה כחברת וועדת טרכטנברג שתיתן מניסיונה המקצועי ותעזור לגבש המלצות מקצועיות חינוכיות לגיל הרך.

הקושי הגדול ביותר שנתקלתי בו וטענתי ואני טוען גם היום הינו פיזור הסמכות-

הפעוט/התינוק אינו לגו הניתן לפירוק ( משרד כלכלה- משרד החינוך- משרד הבריאות- הרווחה וכו’)

הכל צריך לשבת תחת מנגנון אחד שירכז את כל המשאב החשוב הזה.

לימים שכבר נושא החינוך בוער בי כיהנתי כיו”ר השדולה לגיל הרך וקידמתי בכנסת את החוק להקמת המועצה לגיל הרך ואף היום אני מקדם מגוון פרויקטים בנושא.

אשמח לשמוע על הפרויקטים הללו שאתה מקדם:

‘מאה ימי חס”ד- חזון וסימני דרך’ אנו שוקדים על רפורמה בתחום הגיל הרך, שתהיה ניתנת להתנעה ולהטמעה בהקדם, בהזדמנות זו, אציין ואחזק את דבריו של שר החינוך לשעבר שי פירון בתוכנית “קלמן ליברמן” – מה שדרוש לנו כדי להצליח לנוע קדימה, הוא שינוי תפיסתי עמוק שכולל הכרה בגיל הרך כשלב בלתי נפרד מהתהליך החינוכי. מסיבה זו, הרפורמה שאנו מקדמים נועדה להתוות השקפה כוללת ועקבית לאורה תוכתב המדיניות השוטפת. בהיעדר השקפה מתכללת כזו, צעדים נקודתיים לא יצליחו לחולל את השינוי הדרוש מן היסוד, אלא לכל היותר ישפרו את המצב הקיים בשוליים ובאופן זמני.

רק לא מזמן השתתפתי בכנס של ג’וינט- אשלים, על חינוך מלידה. זו הייתה הזדמנות מצוינת לברך על ההתקדמות הרבה שקרתה בתחום זה (כמו ההכרזה על הקמת המועצה לגיל הרך והעברת חוק הפיקוח על המעונות), ומצד שני להזכיר כי הדרך עודנה ארוכה, וכי נדרשת עוד עבודה רבה על מנת להציב את הנושא במקומו הראוי בסדר העדיפויות הלאומי.

מהי הרפורמה שאתה מדבר עליה?

הצורך לקידום רפורמה מקיפה ב- “חופשת” לידה (חופשה זה בטוח לא!), ובהקמת קמפוסים לגיל הרך – מרכזים רב תכליתיים לפעוטות בני חצי שנה עד 6, המציעים את כל קשת הפונקציות החינוכיות והטיפוליות הנחוצות עבור הילדים והוריהם בשלבים אלה.

מהלכים אלה הכרחיים כדי לקדם שוויון הזדמנויות אמתי, כמו כן כדי לצמצם את הפער המגדרי בין נשים וגברים בשוק העבודה. הם יתרמו לתכנון חכם של המרחב העירוני, להעצמת העובדים בחינוך לגיל הרך, ועוד. אני מחויב לחלוטין להמשך העשייה בתחום זה, שהרי אין ספק כי ההשקעה בגיל הרך הנה החשובה והצודקת ביותר שעל המדינה לעשות.

כמובן במקביל יש לקדם את הכשרות כ”א העוסקים בגיל הרך ואת השכר שלהם.

 

מה נדרש מאיש חינוך בעיניך?

איש חינוך מופקד על המשאב הכי יקר וחשוב שיש לנו הילדים שלנו, לעיתים אנחנו לא מבינים את המשמעות העמוקה של העניין הזה,

משמעות יתרה בעידן שבו הבינה המלאכותית מאיימת לחסל את העיסוקים שאנו רגילים אליהם,

על איש חינוך לעודד ולפתח את היצירתיות והפוטנציאל הגלוי בכל ילד, כי הוא מופקד על המשימה החשובה הזו.

 

מה היית מאחל לילדי ישראל?

 

שהחזון יהפוך למציאות וילדינו ונכדינו יוכלו להמשיך ולהניף את הדגל.

 

תודה רבה לך פרופ’ מנואל טרכטנברג על שיחה מרתקת ועל עבודתך היומיומית לקידום החינוך של ילדינו ( כאן הוא מוסיף בחיוך ” מתוך מקום אגואיסטי לקידום חינוך 4 של  נכדי  ” )