יוני 2018קידום השיטה/ככה הכל התחיל/מסרים נבחרים

ד”ר שלומית אביב

aviv.shlomit@gmail.com

צילום: אורן קאן-יוקאן סטודיו

מריו מונטסורי

היא קראה לו מריו.

בשנת 1898 נולד בנם מחוץ לנישואים של מריה וד”ר ג’וספה מונטסנו, שהתמחה אף הוא במרפאה שבה עבדה. מריו נשלח למשפחת אומנה בכפר, ומריה ויתרה על האפשרות להינשא בידיעה כי אם תינשא תיאלץ להפסיק את עבודתה כרופאה. כשביקרה את מריו בכפר, היא הציגה את עצמה כדודתו, ורק בשלב מאוחר מאוד נודע שהיא אמו.

מה חשבה האישה הצעירה הנושאת את דגל החינוך בגיל הרך, כאשר נאלצה לוותר על בנה הצעיר בשל מגבלות החברה וצביעותה? אין ספק שהחלטתה לוותר על גידולו של מריו על מנת להמשיך בקריירה מתוך אמונתה העזה בצדקת הדרך הייתה טראומטית מאוד בעבורה, והיא ממחישה את עצמתה כאישה וכאדם.

הם התאחדו שוב רק כשהיה מריו נער מתבגר. עם השנים הוא הפך לשותפה של מריה למחקר ותרומתו לפיתוח שיטותיה היתה  משמעותית ביותר.

כשהיה מריו  בן שבע-עשרה, ליווה את מריה לארה”ב. השהות של מריה ומריו בארצות הברית היוו תחילתו של קשר ארוך בין האם לבין הבן. זה היה   גם בעבודה וגם בחיים האישיים.

בתחילת שנות העשרים של המאה ה -20 איבדה מריה כמה ממקורביה, והיא החלה לסמוך על מריו יותר ויותר. הוא שיחק את התפקיד של חיץ בינה לבין אלה שתמיד ניסו לטפס על העגלה של תהילתה. מריו הגן על אמו מפני אנשים כאלה. הוא החל ללוות אותה בכל הסיורים שלה וסייע לה בהתנהלות הקורסים שלה. יחד הם הקימו את אגודת מונטסורי אינטרנשיונל כגוף על מנת לפקח על הפעילות של בתי ספר וחברות. עבודה זו התפשטה בכל רחבי העולם וכללה פיקוח  והכשרת מורים. לאחר הקמתה של A.M.Iהפכה פעילות תנועת מונטסורי למאורגנת למדי. זה היה בעיקר בשל המאמצים של מריו.

מריה מונטסורי נעשתה מתוסכלת מן “הפוליטיקה” של התמודדות עם אנשים. בתחום זה מריו שיחק תפקיד מכריע.. מריו הפך כמעט המגן שלה. דבר זה סיפק למריה את החופש הדרוש והשקט הנפשי להמשיך בעבודתה. מריו גרם לרווחתה  של אמו .הוא עשה זאת על חשבון חיי המשפחה שלו. הוא נסע אתה לכל העולם  ונטל על עצמו עוד משימות רבות של ארגון וניהול הפעילות של תנועת מונטסורי. את זה הוא יכול לעשות דרך ה- AMI. ככל שמריה הזדקנה, נעשתה תלויה יותר ויותר  בבנה בפרטים הארגוניים.

מריו מלווה את מריה בנסיעתה להודו.

יחד הם הגיעו לאדייר, צ’נאי באוקטובר 1939. הנסיעה להודו היתה בהזמנת החברה התיאוסופית שבסיסה בצ’נאי. מריו מונטסורי  תכנן למעשה לנהל קורס של שלושה חודשים ולחזור לאירופה מתישהו במהלך 1940. אולם  בגלל מלחמת העולם השנייה הם נאלצו להאריך את שהותם בהודו.מאחר  והיו איטלקים, הממשלה הבריטית הכניסה את מריו למחנה של אזרחים באדמנגר, וכן הגבילה כמה הגבלות על תנועותיה של ד”ר מריה. ב- 31 באוגוסט 1940

בין השנים 1939 ל -1946 יזם מריו מונטסורי 16 קורסים. הם כינו אותם קורסי הכשרה מונטסורי הודית. השם קיים  עד היום. ד”ר מריה תיתן הרצאות באיטלקית ומריו יתרגם אותם לאנגלית. מריה  ידעה אנגלית, וכך היתה קוטעת את בנה אם הוא לא מתרגם נכון. יחד הם אימנו מעל אלף מורים הודים בשיטת מונטסורי. בשנת 1946 הם חזרו להולנד לאחר ששהו בתת היבשת ההודית במשך כמעט שבע שנים.

מריה המשיכה לטייל ברחבי העולם ולהדריך את  שיטת ההוראה שלה, מריו היה בן לוויה קבוע שלה. הם ניהלו קורסים וארגנו הרצאות בלונדון, סקוטלנד, רומא, ברלין, ציילון, הודו, פקיסטן, הולנד, צרפת.

מריו – חיים אחרי מותה של מריה.

לאחר מותו של ד”ר מריה מונטסורי, המשיך מריו את עבודתו בהפצת תנועת מונטסורי. הוא המשיך לנהל את קורסי ההכשרה באופן פעיל.

בשנת 1956 פרסם מריו את הספר “The Tendencies Human and Montessori Education”.אז  הוענק לו דוקטורט כבוד על ידי Edgecliffe College, ארה”ב בשנת 1970. הוא יישם את ההכשרה של מאמני התוכנית בפעם הראשונה בשנת 1976.

למריו מונטסורי היו ארבעה ילדים על ידי אשתו הראשונה. אשתו השנייה, עדה,    היתה שותפה  לעבודתו בשדה מונטסורי.

בתו רנאלדה,(על שם סבתו ,כמובן), לימים, הפכה לנשיאת האיגוד מונטסורי אינטרנשיונל.

לאחר תקופה קצרה של בריאות וראייה כושלים, נפטר מריו ב -10 בפברואר 1982.