אוקטובר 2017מקצועות

אמנות בגיל הרך– דר’ שלומית אביב

אמנות בגיל הרך ע”פ שיטת מונטסורי

מדור מורחב זה ידריך בכל חודש איך ממחישים את שפת האמנות ואת אסטרטגיית החשיבה החזותית לילדים באופן מעשי.

המדור יתייחס לעונות השנה בהלימה למדעים ,וגיאוגרפיה מתוך התוודעות אל ציירים, צלמים ופסלים.

מדוע ללמד את שפת האמנות?

העמדה הרווחת והמקובלת היתה לגבי אמנות בגיל הרך כי ילדים לומדים באמצעות יצירה עצמית.

במאמר זה ברצוני להציג עמדה שונה. יצירתיות פירושה להביא לכלל קיום משהו שלא היה קיים קודם לכן

וזה כולל טווח של תחומים.

יצירתיות הינה תוצר של מיומנויות אישיות, גמישות מחשבתית וכישרון. מוגדרת גם כתהליך של פיתרון בעיות שבאמצעותו מופקים תוצרים מקוריים ומיוחדים בעלי איכות גבוהה.

פרופ’ לוריס מלגוצ’י הוגה פילוסופיית החינוך ברג’יו אמיליה, סבר כי יצירתיות אינה כושר מנטלי נפרד ,אלא חיבור  של כשרים קוגניטיביים, ייצוג מידע ויכולת בחירה.

על תפקיד היצירה בחיי הילד אין מחלוקות. זוהי קטגוריה פסיכולוגית מובהקת, החצנה מוחלטת של אישיות הילד.

בפעילותם היוצרת של ילדים מתבטא כל עולמם הפנימי והחיצוני. לדוגמא, אבחונים בגיל זה נעשים בעיקר על סמך ציורי הילד ושרבוטם. הציור והשרבוט הינם אמצעי הביטוי העיקרי, התקשורת אינה מילולית מאחר וקיים קושי לבטא מחשבות ורגשות במילים בגילאים אלו. כחלופה טבעית קיימת פעולה גרפו- מוטורית שהינה פרי הבעה של מוח-יד-עין .

יצירות ילדים מבטאות את היכולת המוטורית, את ההתפתחות הרגשית ואת היכולת המושגית ויש הפריה הדדית בין שלשתן.

בנוסף, פיתוח יצירתיות תופסת מרכיב חשוב בכל המודלים של גני הילדים הנוכחיים, מאחר וכל המחקרים העדכניים מלמדים על המשמעות הרבה שיש לפיתוח אינטליגנציה חזותית.

תכנית אגם, שנחקרה במכון וייצמן בתחילת שנות ה-90, הינה תכנית שנבנתה לפיתוח אופטימלי של תהליכי חשיבה חזותיים של הילד. המחקר תמך בפיתוח יצירתיות בגיל הרך באמצעות אמנות. יעקב אגם טען כי החינוך  הניתן לילדנו, גורם להם להיות אנאלפבתיים חזותיים. “החכם עיניו בראשו” נקראה התכנית.

הנחת היסוד ובסיס השיטה היה שיסוד חזותי מוצג בצורתו המושגית רק בתחילת תהליך הלמידה שלו ולאחר מכן מוצג תדיר עם יסודות אחרים. ילדים צעירים מגלים  רגישות רבה לשפה החזותית, הם מבינים את שפת הצורה והצבע הרבה לפני שהם מבינים מילים ומושגים. הפתיחות הטבעית שלהם מאפשרת לנו לזמן להם מפגשים חזותיים עם יצירות אמנות ובמיוחד מתחום האמנות המודרנית.

היום מבינים שרצוי לצייד את הילד בשפה הנקראת “שפת האמנות” כדי להעמיק את היכרותו עם התחביר והדקדוק השייכים לעולם זה . כפי שהדבר נעשה לגבי השפה הכתובה, או שפת המחול, המוסיקה והתנועה.

ידיעת מרכיבי שפת האמנות הפלסטית: הקו ,הצורה ,הצבע, החומריות והמרקם, תעשיר את הילד בדרכי הבעה, תפתח תפיסה  וחשיבה חזותית ותעניק לו כלים נוספים להחצין את אישיותו ולנכס לעצמו גמישות מחשבתית וחשיבה יצירתית. אם המפגש עם שפת האמנות פעיל ונפש הילד אקטיבית בתהליך, הילדים חווים  אופני ביטוי חזותיים מגוונים ואוצר הדימויים הפנימיים שלהם מתעצם- ובמילה אחת: יצירתיות.

קיים תיווך פעיל בין המחנך ובין הילד ויצירות האמנות. אך חלילה למחנך לנקוט עמדה בפעילותם היוצרת של הילדים.

כדי שהילד יוכל למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בו והחבוי בתוכו, על המחנך לעודד לא מתוך עמדה של ביקורת אלא מתוך אפשרות לבחור בקיים, במצוי ובהקניית ביטחון המאפשר גמישות ושינוי.

אין קשר בין ציפיות המבוגר והילד, אם הילד יחוש בציפיות המבוגר או באכזבתו לא יהיה ביטוי ספונטני ליצירה אלא תיווצר השללה-היזון חוזר שלילי. אין לשלול מהילד את כלי הביטוי המהותי ביותר שלו, הספונטני והראשון במעלה.

כדי לעודד יצירתיות, כדאי להבין את תהליכי היצירה  העוברים על הילד שראייתו שונה מהמבוגר.

החוויה והתהליך הם שמעניינים, לא התוצר הסופי. רצוי להפנים עובדה זו.

עניינה של ההוראה, במיוחד הוראת האמנות, ופיתוח חשיבה יצירתית ,הינה פחות במה שהמחנכים עושים ויותר במה שהם גורמים לילדים לעשות. אנו לא בוחרים עבורם את הפעילות היצירתית, מאחר והיא עונה על צורך פנימי ועמוק של הילד.

תפקיד המדריך בגן מונטסורי הוא לספק הכוונה והדרכה שמאפשרים חופש בצורה אינדיבידואלית.

התיווך מעצים את ביטחון הילד ביכולותיו והופכו ללומד עצמאי לתמיד.

יש שני גורמים הכרחיים על מנת שהתהליך יתהווה:

א. להקרין ולהדגיש את הביטחון שלנו ביכולתם. כשילדים מרגישים בטוחים הם מוכנים להתנסות בכל דבר.

ב. לאפשר שעות פעילות בלתי מופסקת , עד למיצוי הצורך.

קיימים כמה עקרונות חינוכיים העומדים בבסיס מודל העבודה לפיתוח יצירתיות בתחום האמנות הפלסטית בגן מונטסורי:

  1. מפגשים עם יצירות אמנות ורצוי שיהיו שזורים בחיי הגן בהקשרים שונים. היכרות עם תמונות אמנות תהיה משמעותיות יותר אם המפגש לא יישאר בגדר אירוע בודד ואם תהפוך למולטי דיסיפלינארית.
  2. אפשר ללמוד על שפת הצורה, הצבע והקו גם עם הטבע ,המדע והגוף.
  3. ילדים מתקשים לבטא את התרשמותם מיצירות אמנות במילים ויש לאפשר להם ביטוי חושי , תנועתי ויצירתי.
  4. שזירת מונחים של שפת האמנות בעת הפעילות עם הילדים מעשיר את אופן הביטוי שלהם. ידיעת המונחים תאפשר לילדים להבין את דרכי הביטוי ולנסח לעצמם חוויות ויזואליות בצורה בהירה.

כאשר קיים תכנון אינטגרטיבי ומוקפד יש ביכולתו לפתח יצירתיות. יצירתיות הינה לרוב מרכיב של אינטליגנציה, לרוב האנשים יש בסיס לאינטליגנציה זו, אך נטייה זו אינה מתפתחת מעצמה אלא זקוקה לגירויים טעוני השראה. המשימה העומדת בפנינו, ושואבת כוחה מתחום האמנות, היא לטפח יצירתיות וחשיבה חזותית המגבשת רעיונות, מולידה חידושים, משפרת ומפתחת נקודות מבט שונות ושוברת דפוסי מחשבה מיושנים.

קיים עוד היבט חשוב, תחום האמנות הפלסטית אינו דומה לתחומי אמנות אחרים, בתחום הספרות קיימת ספרות מיוחדת לילדים, במוסיקה, קטעי מוסיקה ושירים המיועדים לילדים. בתחום האמנות הפלסטית אין יצירות המיועדות רק לילדים ואין גם צורך בכך – הילדים יכולים לקלוט ולהבין יצירות אמנות על פי דרכם ובהתאם לבשלות השכלית והרגשית שלהם.

אופן העבודה

כדי להדריך ילד באמנות ע”פ השיטה המונטסוריאנית אין צורך בכשרון מולד או קורסים באמנות. צריך להפנים את  העקרונות ולבצע עבודת הכנה נרחבת. הלימוד חייב להיות חוויתי לחלוטין, לא פרונטלי או מושתת על ספרים בלבד. צבע הוא חוויה חושית וצריך להישאר חוויה כזו. תפקיד המדריך לספק כלים, ידע וחומרי אמנות שונים מותאמי התפתחות, כמו גם הכנת סביבה תומכת ומטפחת אמנות ולשלב את האמנות בכל התחומים, בעיקר מתחום החושים. לחשוף את הילדים לתקופות האמנות, דרכי אמנות{ציור, פיסול, תבליט, צילום, הדפס וכו’} ואמנים שונים.

יצירתיות הינה פרי ביטוי של ביטחון במחשבה וגמישות קוגניטיבית.

לסיכום, שפת אמנות בגיל הרך הינה שפה נלמדת בראש ובראשונה ולא מתקיימת יש מאין. על ידי יישומה מעשיר הילד את עולמו ודרכי ביטויו, כישורים אשר “יזלגו” לתחומי חיים אחרים ויעשירו את נקודת המבט של הילד על עצמו וסביבתו גם בשלבי החיים הבוגרים.

בברכה,

ד”ר שלומית אביב