חדשותנובמבר 2017

שני זילברשטיין –

ליווי והדרכת מונטסורי לגנים ולהורים

האתר: homestart.co.il

shani@homestart.co.il

פחות זה יותר

ביקור בכיתת מעבדה בוונקובר, קנדה

מאת שני זילברשטיין

 

7:45 אני נכנסת לכיתה. העיניים שלי מסתובבות מהר ובהתרגשות רבה. נעצרות לעיתים כשפוגשות איזה חפץ מקסים, מיוחד ומושקע, ומהר ממשיכות הלאה למצוא את הקסם הבא.

קל למצוא, קל להתרגש.

 

הכיור, פינת החטיף, השירותים, המדפים עם התרגילים המוכרים, השולחנות בגבהים שונים הפרושים ברחבי החלל, החלונות הגדולים והעננים האפורים שעוטפים את שמי החורף הקנדי.
ואו!

אני פוגשת שם את החברות שלי מהלימודים וכולנו מתרגשות לראות אחת את השנייה ובמיוחד מתרגשות מההזדמנות הזאת.

״ככה אני גדלתי״ אני אומרת להן, ״רק במדינה אחרת״

״במקסיקו עושים מונטסורי טוב מאוד, כי התלמידה של מריה שהגיעה למקסיקו עשתה עבודה מצוינת״ אומרת לי חילדה, המדריכה איתה למדנו בספרד ובזכותה טסנו כולנו את כל המרחק הזה.

 

מדריכת מונטסורי היא דמות מיוחדת, זו דמות שחרוטה לי בלב מאז ילדותי. מלאך נגע בי בגילאים צעירים כל כך שהיא עוד מלווה אותי עד עצם היום הזה..

אבל את הסיפור הזה אשאיר לעת אחרת…

20 אנחנו מתיישבות לאחר שצילמנו, פטפטנו והתחבקנו. הילדים מתחילים להגיע.

 

המדריכה מתיישבת בכיסא שלה, קרובה לדלת אחרי אזור הנעלים, בכניסה לסביבת העבודה.

הילד הראשון נכנס וניגש ישר אליה, ״שלום״ ״שלום״. מחליפים מספר מילים על סוף השבוע. הילד הולך לאחד השולחנות, מוריד את המעיל ואת הסוודר ומישר אותם, הולך וחוזר כמה רגעים לאחר מכן עם קולב ביד. ממקם את הקולב על המעיל והסוודר, סוגר את הרוכסנים ולוקח את הכל למתלה.

הולך להסתובב בכיתה ולאחר כמה רגעים מתיישב בפינת הספר.

בינתיים כבר נכנסו עוד ועוד ילדים. ״שלום״ למדריכה ולילדים אחרים. כל ילד עושה את תהליך ההגעה שלו, ומי שצריך עזרה, מבקש עזרה מהאסיסטנטית או מחבר אחר.

 

אני מהופנטת. אמנם, חוויתי הרבה כיתות מונטסורי בחיי, גם כי גדלתי בכאלה וגם כי ראיתי הרבה כיתות מונטסורי בשנה האחרונה, אבל אף פעם לא זכיתי להיות בכיתה ימים שלמים במשך 3 שבועות ברצף!  איכשהו, הפעם זה היה אחרת.

 

הימים הפכו לשבועות ומיום ליום נהיה יותר ויותר ברור איך היא מתנהלת ולמה. שאלות שעלו לי קיבלו תשובות מהשטח, מעצם השינוי בהתנהלות של הילדים.

 

זה היה בדיוק מה שמריה מונטסורי מתארת בספריה.

בהתחלה צריך לעזור לילד ללמוד לבחור, ״לתת לילד חופש גדול ממה שהוא יודע לנהל זה בפועל לפגוע בילד״. לי היה קשה לראות התחלה, פירשתי את זה כקשיחות או חוסר חופש, לא הבנתי למה הם צריכים לעשות את מה שהיא אומרת. אבל, תוך כמה ימים היה ברור שזה נכון לילדים בפרט ולקבוצה בכלל.
ילדים שבתחילת השבוע הראשון היו מסתובבים ללא מעש או בוחרים תרגילים קלים מידי, סיימו את השבוע השלישי במשפטים כמו ״אני יותר טוב בשרשרת המאה מאשר בשרשרת השמונה, אני צריך לתרגל יותר״

ללא צורך בהסברים, הילדים נהיו מודעים לעצמם, ליכולות שלהם ובחרו אתגרים מתאימים יותר.

העזרה לזולת גם הלכה ועלתה והצורך במדריכה ירד. בתחילת התצפית, המדריכה הייתה מזכירה לעיתים קרובות לילדים לא לקטוע ילד עובד או לא לקטוע אותה כשהיא בעבודה עם ילד, לקראת סוף השבוע השלישי הילדים קטעו אותה פחות ולמדו לחכות במקומותיהם שהיא תגיע אליהם לענות ולעוזר.

בנוסף, הילדים הבוגרים נהיו יותר מובילים ככל שעבר הזמן. העזרה שנתנו לאחרים הייתה עדינה ופשוטה, לא יותר מידי, לא פחות מידי. כמו זו שהמדריכה מראה להם.

 

חיוך או מבט אחד נהיו מספיק כדי שהילדים יזכרו מה נכון ומה לא. התזכורות של המדריכה הפכו לאט לאט לקול הפנימי של הילדים אשר כיוון אותם להתנהל בדרך מתאימה לעצמם, לאחר ולסביבה.

הסביבה נשמרה עקבית, לא השתנתה בכלל, והילדים חזרו שוב ושוב על התרגילים ללא עייפות או שיעמום, כמו שהיינו מצפים. הכיתה הייתה כיתת מעבדה, כיתה קלאסית בה יש רק את מה שמריה מונטסורי תיארה שצריך- לא פחות ולא יותר. ״ככה״ הסבירה לי חילדה- ״אנחנו מוודאים שהילד עובר על כל הקוריקולום, כל אחד בקצב שלו. לא צריך יותר וחשוב מאוד שלא יהיה פחות! צריך סדר, כיוון, כללים ברורים וחופש מתאים״.

״Less is more״

אמירות מדויקות.

תרגילים מדויקים.

עזרה מדויקת.

כמות נכונה של עשייה- שם נמצא הקסם.

 

תודה רבה לחילדה בונט על ההזדמנות להיות נוכחת בעשייה שלה, על החום וחכמה! על הניסיון שלה והדיוק שלה אשר הפכו את היום בגן למופע עם קצב, עשייה והתקדמות אישית של כל ילד וילד.

 

שני זילברשטיין

Homestart