דצמבר 2017הורים במונטסורי

מירב שרייבר

  meirav.schreiber@gmail.com

מיהו הילד שבבטן? – מירב שרייבר

אם ילד- מאת גבריאלה פרארי

אם ילד

במהלך תשעת חודשי חייו בתוך הרחם

היה רצוי

מכיוון שהתעברותו נבעה מתוך אחריות

ובמהלך ההריון חווה קבלה ושמחה מאמו…

מכיוון שהוא ילד רצוי

והוריו קשובים לו

מכיוון שהם יודעים שהוא יוצר קשר מתוך הרחם

והוא חש שהוריו מבינים אותו

מכיוון שהם קשובים לו

ורוצים בו

ומכיוון שרצו וקיבלו והקשיבו, והבינו ופינקו אותו

ילד זה שחש תמיד שהוא בטוח

יוולד ויגדל כשהוא מרגיש מוערך

הוא יכבד ויאהב את עצמו

מכיוון שמאז ומתמיד כבדו ואהבו אותו

כבר מהרגע הראשון להיווצרותו

כבר מהרגע הראשון שהופיע

ברחם אמו.

בעבר לא לקחו את צרכיו של העובר בחשבון, והאמינו כי אין לו יכולת קוגניטיבית מפותחת דיה, אינו יכול להרגיש דבר, כי תנועותיו אינן מאורגנות ואין ביכולתו ליצור קשר. בשנים האחרונות מחקרים מדעיים רבים בחנו את תקופת החיים של טרום הלידה ואפשרו לגלות כי לילד שטרם נולד יש חיים תוך רחמיים מורכבים ובלתי צפויים. יש לעובר אינדיבידואליות ספציפית ויציבה, והתגלו יכולות חישה מוקדמות המשפיעות על ההתפתחות הטבעית של העובר תוך כדי מערכת יחסים ואינטרקציה מתמשכת עם הסביבה החיצונית. 

בני האדם נוצרים תחילה, עוד לפני ההתעברות, במוחם ובליבם של ההורים.  בשלמותם הגלובלית הילדים מורכבים ממורשת גנטית המכוננת בירושה מההורים, מתוכנית חיים ייחודית ומקורית לכל עובר, מחוויה רגשית, מנטלית, פיזית, קיומית, המושפעת מאינטראקציה מתמדת עם הסביבה. במידה ואנו שוקלים את האפשרות שהילד ברחם אמו הנו בן אדם, גם כאשר הוא מופיע בצורה של זיגוט, בלסטוציסט או עובר אנו יכולים אז לאפשר לו מרחב של כבוד, אהבה, קבלה ונתינה.

החל מהשבוע ה – 13 להיריון ואפילו מהשבוע ה-16 וה-17 להיריון הוכיחו שלעוברים יש כבר העדפות, ואפילו תגובות התנהגותיות מוגדרות היטב, אשר נצפו גם לאחר הלידה. מחקר של פרופ. Heppler של אוניברסיטת קווינס בבלפסט מצא שההעדפה לשימוש של יד ימין או שמאל מתחילה במהלך השבוע ה-15 להיריון ונותר יציב גם לאחר הלידה.

 

גברת קרלה, אמא לשני בנים בת 34: “בחודש השלישי של ההריון שמתי לב למספר שינויים הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, גם בהתנהגות שלי שיניתי מספר דברים. לפני ההיריון הייתי מרוכזת יותר בעולם הפנימי שלי, אהבתי לצייר, ואמנות באופן כללי, כיום אני נמשכת יותר אל העולם החיצון (קשובה לאירועים חברתיים המתרחשים בעולם), מאבדת סבלנות לנוכח אי צדק (חברתי, ובירוקרטי), או ניצול לרעה של כוח. קשה לי יותר לצייר, ואיני נמשכת אל הצבעים הישנים אהובים, כמו גווני פסטל, עכשיו אני נמשכת יותר אל צבעים מרהיבים יותר וחזקים. 

מאז ההיריון אני רוצה לדעת דברים חדשים ואני רוצה להעמיק כדי להרחיב את הידע שלי. במיוחד מתעניינת בסיפורי אבולוציה של עמים אחרים. שלא כמו בעבר, עכשיו אני אוהבת מוסיקה עם כלי נגינה קלאסיים כגון נבל, קסילופון ונמשכת אל מוזיקה מיסטית עם צלילים ישנים, כגון מוזיקה קלטית. הדבר האחרון המסקרן הוא ששיניתי את צורת הנהיגה שלי. אני נוהגת באופן רגוע יותר ובטוח מבעבר. גם בן זוגי וילדי שמים לב לשינויים שחלו בי מאז תחילת ההיריון.

כבר בתחילת ההיריון הצהירה גברת קרלה שיש לה בן זכר. מה שאושר מאוחר יותר, בלידה. על פי מחקר שנערך על ידי דר’ נויה מבית החולים Policlinico Gemelli di Roma ברומא,  81% מהנשים ההרות מסוגלות לחזות אם העובר יוולד להיות זכר או נקבה. כל זה לא חדש. כבר בשנת 1700 התאולוג השוויצרי והסופר J.K. Lavater ((1976-1818 כתב: “אם אישה היתה יכולה לתאר  בפרוטרוט את כל המצבים שהיא חווה במהלך ההיריון, היתה יכולה לחזות חלקית את המבנה האינטלקטואלי פילוסופי, מוסרי, את הגורל והתכונות הפסיכו-גנטיות של ילדה”.

 

לעובר ישנם כישורים פסיכו-נוירולוגיים חושיים מוקדמים. המערכות התחושתיות מוכנות לפעול זמן רב לפני שהן מגיעות לשיא התפתחותן. קולטני חוש המישוש נוכחים סביב הפה כבר מהשבוע השביעי להיריון. תחושת העור של הפנים בשבוע ה – 11 להיריון. ותחושת העור בחלקים אחרים של הגוף מהשבוע ה – 15 להיריון. חוש המישוש והרגישות בעור העובר נרקמת באופן מצטבר ע”י הניסיונות שלו לחקור את הרחם ואת השליה עם ידיו ועם רגליו.

בהתאם למחקרים שונים, גירוי ידני של העובר דרך רקמות הבטן גורם לריאקציות קרדיולוגיות אצל העובר. חוש הטעם של העובר מוגדר יחסית כבר בשבוע ה – 13 להיריון, כאשר הרצפטורים של חוש הטעם ממוקמים על קצה הלשון, ובחלק האחורי הלשוני, ומאפשרים לעובר להבדיל בין הטעמים השונים: מריר, מתוק, מלוח, חמוץ.

המערכת הראשית של חוש הריח קיימת כבר בשבוע 6-7 להיריון ורגישה במיוחד למולקולות גז מסוימות. כבר בלידה לילד יכולת להבדיל בין הריח של אמו לריחות זרים. מי השפיר משנים את טעמם בהתאם לאוכל הנאכל על ידי האם, ומציעים גירוי לחוש הריח והטעם של העובר המשתתף בהרגלים של אמו, ולומד בעקיפין את המנהגים והמסורות שלה הקשורים באכילה ושתייה.

בשבוע ה -7 להיריון מתחילה היווצרות של עצב הראייה, ותאים ברשתית. אור קר המופק על רחם האם גורם לשינוי בקצב הלב של העובר. שינויים משמעותיים נרשמו בפעימת לב בהתאם לסוג של אור המכוון לכיוון הרחם, יש לציין כי תגובה עוברית עוצמתית יותר לאור חיצוני שכזה היה ניכר בילדים שנולדו חסונים יותר מאחרים.

החל מהשבוע ה – 8 להיריון מתחילה ההבשלה הפונקציונאלית של האנטומיה של האוזן התיכונה. השבלול, איבר השמיעה באוזן הפנימית, עד לשבוע ה – 10 להיריון. בין החודש החמישי לחודש השמיני להיריון מתרחשת הבגרות הסופית של האוזן, תאי שיער חיצוני והארגון הסינפטי שלה.

חוקרים רבים טוענים שהשמיעה הטרום לידתית מתרחשת באמצעות חוש המישוש: הצליל מופץ דרך גירוי ורטט של נוזל מי השפיר. בשבוע ה – 28 ואפילו קודם בשבועות 22-24 להיריון העובר מסוגל להגיב לרעשים ומצליח להבחין בין צלילים שונים ושוני בין הברות כגון “ביבה” או “באבי”. העובר הינו יצור רגיש מאין כמוהו ואינטליגנטי, המסוגל ללמידה חושית, בעל תודעה רגשית ולוגית טרום רציונלית המבוססת על אינסטינקט ואינטואיציה.

במהלך חיי העובר, לומדים העוברים ברחם, שירים ומוטיבים מוסיקלים מהטלוויזיה לאחר חשיפות חוזרות ונשנות. הם מכירים את האגדות והסיפורים שסופרו או שנחשפו להם ברחם אימם ולאחר הלידה יינקו במהירות רבה יותר כאשר ישמעו את הסיפור המוכר לעומת סיפור שלא נחשפו אליו בעבר, גם אם יהיה מאת אותו מחבר.

כל הנתונים האלו גורמים לנו להניח כי ילדים יכולים לרכוש ברחם טווח נתונים חושיים מורכבים ורחבים וכי הם פועלים עם ראש פתוח ונטייה חזקה לחוויות רגשיות, על מנת לבנות בהדרגה יחסים חזקים עם האם והעולם שסביבם.

העובר חי באינטראקציה מתמשכת וקבועה עם השפעות סביבתיות. עבור התינוק, השוכן ברחם, כפי שטוען Andree Bertin האם מתווכת בין העובר והעולם החיצון, וזהו חומר הגלם הפיסי והפסיכולוגי המשפיע על הקשרים ביולוגיים, תרבותיים ורגשיים של העובר. מה שהאם חווה הילד שבבטן חווה איתה.

התגובות של קרובי המשפחה לעובר, המצב המשפחתי, ומצבם של בני הזוג משפיע על חייו של הילד שטרם נולד. אמהות רבות שמו לב להשפעות של סביבה חיצונית אלימה על תנועות מתמשכות של העובר עד אשר עברו לחיות באזור שקט ורגוע יותר, ותנועת העובר נרגעה גם כן. 

כל המתואר במאמר זה, פותח בפנינו אופקים חדשים בהבנה שלנו את חיי הילד בתקופת ההיריון.
כך שלמעשה, הילד במהלך חייו התוך רחמיים, אינו עוד פרט לא מובדל, לא מסוגל, ולא מובחן, אלא בן אדם רגיש, כשיר ונבון בעל יכולת למקסם את הפוטנציאל שבו בעזרת האמצעים הנכונים.

תרומה מעניינת בכיוון זה היא על ידי Piero Ferrucci שמלמד בספרו “ילדים מלמדים אותנו”, את החשיבות של הקשבה והתבוננות, כדי לאפשר להורים לתפוס לעומק את המציאות שבה חי ילדם, ולגלות דרכו את מקור הערכים של החיים כמו, ספונטניות, טבעיות, שקיפות, שמחה, בכדי שיוכלו ללוות את ילדם בנתיב של צמיחה ושגשוג להיותם אזרחים טובים לעולם בו אנו חיים. גישת מונטסורי לילדים חופפת בדיוק  לגישתו של פירו ומאפשרת לילד ללמד את המדריכים ואת הוריו על תחומי העניין שלו.

אנו יודעים כי המבנה הפסיכו-גנטי של העובר, כבר מההתעברות, מכיל בתוך עצמו את תוכנית חייו של העובר; הדבר משפיע לא רק על הגוף הפיזי, אלא גם על התכונות והיכולות הפוטנציאלים שלו. כלומר ישנו גורם סובייקטיבי, והוא עצם קיומו של הילד ולא רק התרבות שמולבשת עליו מההורים והסביבה. במונטסורי עוקבים אחרי תחומי הילד ולא מלבישים עליו את מה שאנו חושבים שעליו לעשות או ללמוד.

תוכנית החיים הסובייקטיבית של העובר משפיעה על נטיותיו, בחירותיו והכיוון העתידי של חוויותיו. כל פעולה מנוגדת לכך מצד ההורים תביא להשפעה הרסנית על הילד והאדם בטווח הארוך. ובמונטסורי אנו מכבדים את הילד ואת ייעוד החיים האותנטי שלו.

 

החידושים של המדע וגישות חינוכיות חדשות כגון מונטסורי, בהבנת השלבים ההתפתחותיים של הילד החל מההתעברות, מעלה את המודעות להיווצרות אנושות חדשה בעלת תרבות של כבוד ואהבה.

www.meiravschreiber.co.il