אוקטובר 2017הורים במונטסורי

מירב שרייבר

  meirav.schreiber@gmail.com

המתנות הנפלאות של גישת מונטסורי – מירב שרייבר

מעניין, שוב אני כותבת לכם אחרי נסיעה לאיטליה. באחד הימים נהגתי ברכב לבדי מתמרנת בכבישים כפריים באזור המקסים של לאגו די גארדה. הרגשתי מאושרת על כך שאני יודעת לנהוג לבד במקום זר, למצוא את דרכי, לקרוא את השלטים הכתובים באיטלקית. גופי התמלא בבועות תוססות של התרגשות על כך שאני יכולה. יכולה לבד. הבנתי באותו הרגע שזו הרגשה שיש להמון ילדים כשהם יכולים משהו שלא ידעו שיכלו לו. הגוף מתמלא באמון עמוק ובתשוקה לחיים. והוא מתמלא מתוך הפעולה עצמה שהוא עושה.

אני זוכרת שאחד הדברים החשובים שהבת שלי למדה בחינוך המונטסורי בשנותיה הראשונות בגן זו תחושת תושיה פנימית. היא הפנימה את זה כל כך עמוק שלעיתים גיליתי שאני זאת שממשיכה להאמין עדיין שהיא קטנה מדי, ואיך היא תצליח ללכת עם ילקוט ענק לבית הספר ולהבין איפה להניח את הספרים והמחברות, ואם היא לא תמצא משהו מה היא תעשה? כך אני משליכה עליה את תחושת חוסר האונים שלי מילדותי. שהכל כל כך גדול ואני כל כך קטנה.

לפעמים קורה לי שאני זו שמאבדת לרגע כיוון ולא בטוחה איך נספיק גם לחזור הביתה, גם לאכול וגם לצאת לחוג בזמן ובתי היקרה באמון רב ותושיה מתכננת לי את תרשים הזרימה של הפעולות שלנו כאילו היה תרגיל על מגש עם סדר פעולות ידוע מראש.

מונטסורי האמינה מאד בילדים וכיבדה אותם ובכך העבירה להם את אחת התכונות החשובות אם לא הכי חשובה. אמונה. הילדים שלמדו איתה ולומדים בחינוך המונטסורי עד היום לומדים להאמין ביכולות שלהם. הסרטונים שבתי הכי נהנית לצפות בהם עד היום הם אלו בהם וויוק מדריכת המונטסורי הראשונה שלה נותנת לה להכין שוקו לבד, לערבב, לשפוך את החלב, לחתוך את הירקות עם סכין אמיתי. והיא רק בת שלוש.

החוויות הקטנות של אמון שמתאפשרות לילדים בגישה החינוכית של מונטסורי יוצרות תחושת אמון גדולה יותר, אמון בבני אדם, אמון בעולם החי והצומח ואמון נרכש ביכולות שלהם עצמם. ואלו בדיוק בני האדם שכולנו רוצים לגדל. אנחנו רוצים לשלוח את הילדים שלנו לעולם עם יכולת למידה עצמאית ותחושת תושיה גם כשהחיים מורכבים מעשית ורגשית.

אישיותם של ילדינו מתבססת עד גיל שמונה ואיתה רוב האמונות העמוקות שיקחו איתם כאנשים בוגרים. לכן אפשר להבין ולהאמין מדוע גישה שמאמינה ביכולתו של הילד לבחור לעצמו את האתגר הבא ללמידה בגן או בבית הספר תבנה אדם בעל תחושת ערך עצמי וביטחון. אותו מבנה אישיותי שנבנה בשנים הראשונות לחיינו משפיע עלינו בתת ההכרה גם כשאנחנו כבר הורים בעצמנו, בעלי מקצוע וזוגיות. אלו הקולות הפנימיים שלנו שלוחשים לנו כל החיים ומחליטים עבורנו החלטות שונות ומשונות.

האינסטינקט העמוק ביותר של כל אדם הוא למידה אין סופית. מרגע שאנחנו נולדים אנחנו לומדים לנוע אל אמא כדי לקבל הזנה ואהבה, אנחנו נעים לעבר הדבר אליו אנו משתוקקים, בהתחלה זה החזה של אמא ואז אל המשחק שאנו רואים ואל בני אדם אחרים בסביבה. זה חזק מאיתנו וזה קורה גם בלי שנעשה דבר. אינסטינקט ההתפתחות לא מפסיק לעולם, אך בהחלט ניתן לכבות אותו אם שמים את הדגש רק על התוצר ולא על הדרך עצמה, על תהליך הלמידה עצמה.

האם אנחנו רוצים לגדל בני אדם שמאמינים שאינטיליגנציה זו פונקציה של ציון בבית הספר? כי הרבה שנים האמנתי גם אני בזה. ותחושת הערך שלי עלתה וירדה יחד עם הציונים שקיבלתי במקצועות השונים. מכיוון שמריה מונטסורי ראתה והתייחסה לילדים שעבדה איתם כבני אדם לכל דבר רק בגוף קטן שעדיין גדל, היא סיפקה להם את כל המרכיבים כדי לחוות ילדות שלא מוותרת על הילדות אך גם מאפשרת התבגרות.

כך הילד הפנימי שיש לכולנו בפנים, אם גדל בסביבה שטיפחה למידה טבעית והתבגרות, (לא שדוחפת להתבגרות) יגדל להיות אדם בוגר שלא מונע מילד פנימי בעל חסכים רגשיים רבים. הגוף אז גדל יחד עם הנפש, במקביל. היום גם המדע מצטרף למחקרים הפסיכולוגיים והחינוכיים ואנו יודעים שהסביבה משפיעה על הנויורוטרנסמיטורים במוח. ככל שהילד יעשה דבר מה פעמים רבות כך המוח יתעצב.

הפעולה הפיזית עצמה שהילדים לומדים דרכה במרחב המונטסורי מעוררת תנועה במרחבים של המוח ומייצרת דפוסים בריאים לעתיד. בגילי המופלג, וכמי שלמדה בחינוך רגיל מבוסס ציונים, אני היום לומדת מחדש ללמוד.

ההשפעה הכל כך רבה של שיטת מונטסורי על מוחו של ילד צעיר שסופג הכל בשקיקה מאפשר אמון עמוק ותחושה של תושיה לפתור בעיות. אם גדל ילד שבמוחו צרובה אמונה שכזו, כך הוא יראה את חייו, בכל אשר יפנה. זהו הבסיס הטוב ביותר שאנו יכולים להעניק לילדים שלנו. בסיס לכל שאר האיכויות הנהדרות של מוחנו.

www.meiravschreiber.co.il