דצמבר 2017מאמרים דצמבר 2017

ד”ר שלומית אביב

aviv.shlomit@gmail.com

צילום: אורן קאן-יוקאן סטודיו

מישור ההתפתחות 3-6

מיפוי תקופות הגדילה והבנת מישורי ההתפתחות ומתן מענה לצרכי הילד להתפתחות מיטבית,  מחייב הבחנה בשוני הבסיסי שבין הילד למבוגר. הילד נמצא בתהליך מתמשך של גדילה, צמיחה והשתנות, ואילו המבוגר השלים את התפתחותו. מונטסורי ביססה את תאוריית ההתפתחות על תצפיותיה המדעיות ועל ראייתה הייחודית את הילד.

היא תיארה כל שלב התפתחות בנפרד וציינה את מאפייניו הייחודיים. היא אף הסבירה מהם התנאים החיוניים המאפשרים את התפתחות הילד בכל שלב. מונטסורי גם זיהתה כי פעילות המוח שונה בכל שלב ושלב ועל כן להתפתחות זו נדרשת גם סביבת למידה מותאמת התפתחות, תכניות לימוד שונות והתנהלות כתתית שונה.

בני שלוש עד שש הם אנשים קטנים מופלאים! הם סקרנים, מתוחכמים, אוהבים ולפעמים עצמאיים למדי. ואכן על מנת לענות על הצרכים שלהם נדרשת  סביבה עשירה שבה הם יכולים להרגיש בטוחים ואהובים, כמו גם חופש רב על מנת לחקור את עולמם.

בגיל שלוש עד שש הילד מתחיל לגלות עצמאות ומפתח את היכולת הבסיסית לטפל בעצמו ובהיגיינה שלו, הוא לומד לנוע במרחב וללכת. שפתו מבשילה גם היא והופכת למזוקקת, בהירה ורהוטה יותר. בשלב זה הילד לומד עדיין באמצעות חיקוי, אך הוא גם מפתח כישורים חדשים בקלות וללא מאמץ. הילד ער להימצאות אנשים סביבו והופך לאדם חברותי, מתעניין בהיכרויות חדשות, מתחיל להפגין הזדהות ואמפתיה ומתערב בשיחה.

מונטסורי הגדירה מצב זה גם “עוברות חברתית” וקבעה כי זו תקופת ההשתנות, ובסופה תתגלה האישיות המעוצבת של הילד. בשלב העוברות החברתית הילד האנוכי והמרוכז בעצמו נעלם בהדרגה – הוא מתחיל להפגין ערנות רבה לסובבים אותו ומסוגל ליצור תקשורת ראויה. הוא מתנסה בחוויות חברתיות ומתחיל להבין שהתנהגויות מסוימות מקובלות יותר מאחרות.

בהינתן שהסביבה מטפחת ותומכת, התפתחות הילד בשלב הילדות מתאפיינת ביציבות פיזית ורגשית, והיא טבעית וזורמת. בשלב זה הילד לומד בקלות וביעילות. התהליך שבו הילד מפנים עובדות וידע, מעניין במיוחד מאחר שתהליך זה ומאפיינים חברתיים הם היוצרים את הזהות החברתית של הילד.

ואכן, בין גיל שלוש לגיל שש הילד מגדיר לראשונה את סביבתו החברתית, הופך מודע לעובדת נפרדותו מהזולת ואף מפתח תחושת אמפתיה. באמצעות יחסי גומלין ותקשורת עם מבוגרים ועם ילדים אחרים הוא גם מקבל מושג על מוסר וטוהר מידות.

הילד לומד את אופני התגובה של מבוגרים וילדים אחד כלפי רעהו. למשל, משחק שנשבר יעורר בו תחושות של אי-נוחות ועצבנות כאחד. עד מהרה הוא ילמד להבין ולפרש את פעולותיו ואת פעולות הזולת.

צפיתי בנכדי הפעוט המגיע לגן המשחקים – במשך דקות ארוכות הוא פשוט עמד וסקר את הילדים והמבוגרים, מציין לעצמו את החיבורים ביניהם, בודק את יחסי הכוחות, השיחות והפעילויות שמתרחשות. רק לאחר שהבהיר לעצמו את המפה החברתית על פי יכולותיו הרגשיות הוא הצטרף והחל בפעילות משל עצמו. ודאי שאין לזרזו בשלב זה ולבלבל בין צרכיו ובין צורכי ההורה הנובעים מחשיבת המבוגר שלו. ברוב המקרים ירצה המבוגר שהילד יתחיל לשחק מיד, אולם הילד, הילד יודע טוב מהמבוגר מה נכון בעבורו…. תחושת הנפרדות של הילד מזולתו בשנים אלה מסייעת לו לבנות את מושג העצמי שלו.

החברויות הראשוניות שהילד יוצר, מאפשרות לו להתבונן בפעולות הזולת, לפעול בהתאם ולהגיב אליהן. החברות והידידות הן הזדמנויות למידה בהתנסות אמתית ומציאותית.

מגיל שלוש הדיבור משתפר מאוד, והילד מנסה להביע את עצמו בעזרת אוצר המילים הבסיסי והמשפטים שרכש. ללא כל מאמץ הוא משתמש בפעלים, שמות עצם ותואר. בגיל שלוש-ארבע יכולת הדיבור מתפתחת, והילד בונה משפטים מורכבים ומשתמש בדקדוק ותחביר ראויים ונכונים. בגיל שלוש וחצי לערך הילד אף יכול לתאר את עצמו באמצעות מושגים הרווחים לתיאור רגשות ואמונות ביחס החפצים הסובבים אותו, למשל “החושך יבלע אותי”, “אוכל לרדת עם המים שבאסלה” ו”ההר ייפול עליי”.

הילד מפתח את יכולת הדיבור בהדרגה וברמות שונות, ואולם כשאנו מסתכלים על ההיקף הרחב של למידת שפה, מדהים לגלות עד כמה דומה לוח הזמנים של התפתחות השפה לכל הילדים בכל השפות ובכל התרבויות. כפי שציינה מונטסורי “הדיבור איננו פעולה מכנית, שמיעתית או תהליך המונע מהשפעה חיצונית, אלא התפתחות פנימית קבועה מראש”.

הילד איננו זקוק שילמדו אותו לדבר, אך אין ספק כי חשיפה נרחבת לשפה הדבורה תגרום לו לפתח מיומנויות שפה עשירות ומבוססות יותר.

ילדים בני 3 עד 6 רגישים להפליא לסדר בסביבתם ולעתים קרובות מתוסכלים אם הדברים אינם כפי שהם “אמורים להיות”.

פיתוח חושי בגילאים הללו הינו משמעותי ביותר מאחר ו”היד הינה הכלי של האינטילגנציה” כפי שהגדירה מונטסורי.

ילדים לומדים הכי טוב כשהם משתמשים בידיהם.

הידיים מתפקדות  בגילאים הללו כזרז למוח.

אחת ההמלצות של ד”ר מונטסורי היתה :”לא לגרות  יותר את העין והאוזן מאשר את היד.”

המחקר המדעי האחרון מצביע על כך שהזמן שבין 2-6הוא החשוב ביותר לפיתוח מושגים יסודיים של מספר ותבנית.

ילדים שנחשפים לכך בגיל  הגן נמצאים בשלב גבוה יותר ממקביליהם שלא נחשפו לכך.גם  מוסיקה משתמשת כמעט אותו מבנה עצבי כמו במתמטיקה יש תקופות רגישות לפיתוח מוסיקה בסיסית בין שלוש לעשר.

ילדים שנחשפו למוסיקה לפני גיל שבע הם למעשה היחידים, (כולל מוזיקאים) המפתחים שמיעה כמעט אבסולטית.

בתקופות רגישות קיימת הזדמנות להתפתחות אופטימלית, כאשר קל ללמוד. הלמידה בתקופה הרגישה היא יסודית ומלאה כפי שהיא יכולה להיות. ללא הגירוי הנכון בזמן הנכון, התפתחות הילד הינה מה שמריה מונטסורי כינתה” בגד שאיננו מותאם”. בגדי ההתפתחות של הילד אינן  בדיוק מיטביים ומפותחים כפי שיכלו להיות.

הלמידה המתרחשת בתקופות הרגישות היא חזקה ורבת שנים. היא חזקה משום שהיא מונעת פנימה ולא מוטלת כלפי חוץ. זה נמשך זמן רב, כי בשנים הראשונות שלהם ילדים מעצבים את עצמם מתוך חומר הגלם של החוויות שלהם.על כן תפקיד המבוגר והמדריך במתן מענה לילד במישור התפתחות זה הינו קריטי.

מריה מונטסורי ראתה שהילדים מכילים  בתוכם משהו נפלא, משהו מיוחד עד כדי כך שהוא יכול להיות המפתח לשינוי העולם. היא ראתה שהם בטבעם טובים, ואם מותר להם להתפתח בחופשיות, הם מרגישים מחוברים לכל דבר ומתייחסים זה לזה באופן טבעי זה לזה ולעולם הסובב אותם. ככל שעבדה עם הילדים, כך היתה משוכנעת יותר שיש להם מדריכים פנימיים מדויקים ושהעבודה של המבוגרים היא לעזור להם להיות כל מה שהם יכולים להיות. היא הרגישה שזה טבעם הרוחני של ילדים, וילדים יכולים, לפיכך, להראות למבוגרים את הדרך לחזור אל דרך חיים משמעותית יותר, הוליסטית.