פברואר 2018קידום השיטה/ככה הכל התחיל/מסרים נבחרים

ד”ר שלומית אביב

aviv.shlomit@gmail.com

צילום: אורן קאן-יוקאן סטודיו

שיטת רג’ו אמיליה

“ההוראה והלמידה אינן עומדות זו מול זו על שתי גדות נהר וצופות בזרימתו. עליהן לחבור ולעבוד יחדיו במסע עם זרימת הנהר. באמצעות הדו-שיח ההדדי והמתמשך ההוראה מחזקת את הלמידה ומקנה כלים ללימוד”. (לוריס מלגוצ’י, אבי שיטת רג’יו אמיליה)

ההשפעה של חינוך מונטסורי באה לידי ביטוי גם בשיטת רגי’ו אמיליה לחינוך. כיום נחשב חינוך רגי’ו אמיליה “אורים ותומים” בקרב רבים מאנשי החינוך והחזון בתחום. זו שיטת חינוך מקיפה המדגישה את פיתוח היצירתיות כחלק מהעצמת האינטליגנצייה הקוגניטיבית והאינטליגנצייה הרגשית. קברניטי רג’ו אמיליה השכילו ליצור תמהיל המכונה “מאה שפות הילד”, והוא אבן שואבת לחיקוי השיטה שגיבשו.

במיזם החינוכי של רג’ו אמיליה, הנמצא בחבל רג’ו אמיליה באיטליה, רשת מרכזי חינוך דמוקרטיים לפעוטות, גני ילדים ובתי ספר. עם ייסוד המיזם, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, ההורים הם שייסדו את בתי הספר הקדם-יסודיים והגנים, ועד היום ההורים והקהילה הם חלק אינטגרלי מרשת החינוך. את מוסדות רג’ו אמיליה מנהל השלטון המקומי, ולומדים בהם כמעט כל הילדים בגיל שלוש עד שש וכ-37 אחוזים מהילדים עד גיל שלוש. שיטת החינוך מבוססת על תפיסה הומניסטית והוליסטית, ועל פיה לכל ילד זכויות ופוטנציאל. בשיטה זו החינוך מעודד התפתחות של ילד בעל אישיות אוטונומית, ביטחון עצמי, כושר למידה ואיזון רגשי וקוגניטיבי כאחד.

שיטת החינוך על פי רג’ו אמיליה היא תהליך מתמשך של למידה הדדית מתוך דו-שיח מתמיד בין העולם הפנימי לעולם החיצוני. תהליכים חברתיים וסמליים של משא ומתן יוצרים הבנה משותפת. על פי השיטה החינוך נועד להקנות לילדים כלים להקניית משמעות ולניהול משא ומתן עם הזולת באמצעות הסמלה, סיפור, מטפורה ותקשורת. פילוסופיית החינוך הזו, השואבת השראה מפועלו של פרופ’ לוריס מאלגוצ’י, הולכת ומתפתחת, והצוותים החינוכיים, שבהם לפחות אמן אחד, מתעדים אותה.

בכל מוסד חינוך חדרי אמנות (אטלייה) המאפשרים לשקף את תמונות החשיבה של הילדים. היצירתיות, טען פרופ’ מאלגוצ’י, איננה כושר מנטלי נפרד, אלא חיבור של כשרים קוגניטיביים, ייצוג ידע ויכולת בחירה.

השורשים הקדומים של שיטת רג’ו אמיליה נטועים במקורות מפורסמים, בהם שיטת הלימוד לגיל לרך של מונטסורי, מסקנות והנחות יסוד שניסח פיאז’ה באשר לתהליך הבניית הידע בקרב ילדים. נוסף על פיאז’ה טענו הוגים אחרים בפסיכולוגיה של הינקות והגיל הרך, בהם מלאני קליין וד’ ה’ ויניקוט, שתגובת האם לפעולותיו של התינוק חיונית להתפתחותו. לטענתם, התינוק בודק את יכולת ההקשבה של אמו לצרכיו ומשאלותיו, ועל פיה מגבש את עולמו הפנימי ואת יחסי האובייקט שבו.

באמצעות תהליכים מתמידים של חיפוש והתפתחות למדו המחנכים בשיטת רג’ו אמיליה לחשוף את רעיונות הילדים הלכה למעשה. הם התמחו ב”פדגוגיה של ההקשבה”, שלפיה יש להקשיב לילדים ולתעד את פעולותיהם. ההקשבה משמשת אחד ממאפייני העשייה הפדגוגית בשיטה, ושורשיה נטועים בשיטת החינוך של מונטסורי. ההקשבה היא אחד היסודות המבנים הן את התקשורת האנושית הן את החינוך, ויש ביניהם יחסי גומלין. הילד והמבוגר כאחד מבינים כי ביכולתם לפתח תאוריות זמניות המשתנות כל העת בהתאם לעיבוד הנתונים ושיפור הבנתם.

לתקפות התאוריות דרושה הקשבת הזולת – כל הסבר או השערה, החל בגסים והכוללניים ביותר וכלה בדקי האבחנה והייחודיים ביותר, תקפים אם הם זוכים לאוזן קשבת. זוהי הנחת היסוד של “הפדגוגיה של ההקשבה” ושל השיטה החינוכית של רג’ו אמיליה בכללותה. הכוונה היא להקשבה המתבצעת לא באמצעות האוזן בלבד אלא בכל החושים. ההקשבה נתפסת מטפורה לפתיחות ורגישות, ופירושה להיות פתוח להבחין בהבדלים ולקדמם בברכה מתוך הכרה בערכן של נקודות ההשקפה והפרשנויות של הזולת. זוהי הקשבה שמיתרגמת להמתנה וציפייה למימוש העשייה, והיא מאפשרת לרחוש כבוד לזולת, להעניק לו מראה ונוכחות ומתוך כך לתרום להעשרת המקשיב והדובר כאחד. הקשבה היא תנאי הכרחי לכל מערכת יחסים בין המחנך והתלמיד המתמקדת בלמידה. הקשבה היא היכולת ליצור הקשר, ובמסגרתו יחוש כל פרט רצוי, חופשי ואף רשאי לשוחח ולהציג את דעותיו.

פרופ’ מלאגוצ’י הצביע על שני עקרונות יסוד המאפשרים תקשורת: הקשבה הדדית וכבוד הדדי. המחנך ער לתודעת המתחיל (beginners mind), ולפיכך הוא מתבונן בילד ללא שיפוטיות, ביקורת או דעות קדומות.

אין לראות בתפקידו של המדריך אך ורק מתווך תרבותי – מדריך היודע כיצד להתבונן, לתעד ולפרש את התהליכים שהילד עובר, מסוגל לזמן בעבורו את ההזדמנות הגדולה ביותר ללמוד כיצד ללמד כך שהפיגומים בין המורה לילד ובין ההוראה ללמידה יישאו אופי הדדי של ממש.

כאמור, רכיב חשוב ב”פדגוגיה של ההקשבה” הוא התיעוד, והוא משמש את המחנכים, הילדים וההורים כאחד. המחנכים בשיטת רג’ו אמיליה משתמשים באמצעי תיעוד שונים, כגון פתקים, קלטות שמע, שקופיות, תמונות וצילום וידאו, ואין ספק כי בעבורם התיעוד הוא כלי עזר להבנת הילד. התיעוד גם מאפשר להם לבחון עם עמיתיהם את פעילויות הילדים ולפתח תכניות צמיחה בהתאם. תכניות לימוד גמישות אלה מכונות “פרוג’טציונה” (progettazione), והן מגובשות בתכנון פתוח כפעילות גומלין בין הילד למורה ולהורה. התיעוד מציג לילד את התהליכים שהוא עובר, ובהסתמך על התיעוד הוא יכול לגבש תובנות על אודותיהם. התיעוד מאפשר גם להורים ללמוד על התהליכים שילדם עובר, לראות אותו ואת ייחודיותו ולהמשיך את המעשה החינוכי בבית. עוד מאפשר התיעוד להחצין את תרבות הילדים מחוץ לכותלי המוסד החינוכי, ושיתוף בתיעוד הוא מעשה הנובע מרוח דמוקרטית אמתית.

בשנים האחרונות הלכה שיטת רג’ו אמיליה והתפתחה, וכיום, במאה העשרים ואחת, השיטה על יסודותיה המונטסוריים נפוצה מאוד בכל רחבי העולם ואף בישראל.