מאמרים פברואר 2018פברואר 2018

מחקרי מוח בגיל הרך  

פרק זה לקוח מהספר מונטסורי והילד במאה ה – 21

© כל הזכויות שמורות

בשנים האחרונות חלה התקדמות מדהימה בתחום הדעת הצעיר של מדעי המוח. תחום המחקר העוסק בחקר המוח הוא מדע העצב, המתמקד במבנה המוח ובתפקודו הבסיסי. בעשורים האחרונים אנו עדים להתקדמות רבה בחקר מדע העצב הקוגניטיבי, העוסק בתפקודים קוגניטיביים, בהם למידה, תפיסה, קשב, שפה, זיכרון ורגשות, כלומר תפקודים מנטליים גבוהים, המכונים מטא-קוגניציה. ההתקדמות הניכרת בתחום המחקר מציגה בפנינו תובנות חשובות על אודות מוחנו.

טכנולוגיית הדימות החדשה מאפשרת הבנה עמוקה של תפקודי המוח של בני האדם. מחקרים אחרונים בתחום חקר המוח בגיל הרך מאשרים את הנחות היסוד של מונטסורי בדבר אופן ההתפתחות הקוגניטיבית וקיומו של המוח הסופג. במחקרים אלה הזדמנות נוספת להכיר בייחודה וגדולתה של אישה זו.

במשך שנים רבות התקדמו חוקרי מדעי הנירולוגיה וחוקרי החינוך במסלולים בלתי-תלויים, אולם בשנים האחרונות שוקדים החוקרים על יצירת זיקה בין שני התחומים האלה. כיום ניכרת הפריה הדדית בין התחומים, ולה השלכות עמוקות על הפוטנציאל להבין את התפתחות הילד בגיל הרך.

חוקרים אחדים קראו לשיתוף הידע על מנת להטמיע בחשיבה החינוכית את ממצאי מחקרי מדע העצב בכלל ואת הממצאים בתחום מדע העצב הקוגניטיבי בפרט. ניסיונות אחרים הובילו לפיתוח עזרי הוראה “מבוססי מוח” כדי לשפר מיומנויות קוגניטיביות ולשמרן. גופים חשובים בעולם נרתמו לקידום המחקר בתחום. למשל, הקרן הלאומית למדע של ארצות-הברית (NSF – National Science Foundation) תקצה בחמש השנים הקרובות יותר מתשעים מיליון דולר לארבעה צוותי מחקר רב-תחומיים של מדענים מתחומי מדע העצב הקוגניטיבי והחינוך. בשנת 1999 הקים גם הארגון לשיתוף ולפיתוח כלכלי(OECD – Organization for Economic Co-operation and Development)  את המיזם “מדעי הלמידה וחקר המוח”, שנועד לעודד שיתוף פעולה בין חוקרי חינוך לחוקרי מוח.

בתחילת המאה העשרים ואחת ראוי להתבונן בשיטת מונטסורי במבט רענן ומחודש מבעד לעדשת מחקרי המוח העדכניים בילדים. למונטסורי היה ברור כי יש הכרח בחקר המוח על מנת לבסס את התאוריות שלה.

בספרה משנת 1913 “פדגוגיה אנתרופולוגית” הציגה מונטסורי דיאגרמה של מוח. הדיאגרמה משקפת תובנות ראשוניות באשר לפעילות המוח האנושי. באותה העת עבדה מונטסורי בבית הספר האורתופרניק ברומא וחקרה את המוח. היא מדדה את היקף הגולגולת של ילדים, בייחוד ילדים בעלי הפרעות התנהגותיות או הפרעות התפתחותיות, מתוך הנחה כי יש קשר בין התנהגותם למבנה מוחם.

מונטסורי רצתה לאשש את ההנחה כי בריאות טובה ואיכות חיים הם גורמים משפיעים יותר מאשר גנטיקה ותרבות. כפי הנראה סרטטה מונטסורי את הדיאגרמה של הגולגולת בעת חקירת הגופות שערכה בלילות הארוכים בבית הספר לרפואה. מאוחר יותר היא התמקדה בתצפיות מדעיות ובהסתכלות מדויקת בהתנהגות ילדים. מתצפיותיה היא הסיקה מסקנות מדהימות על המתרחש במוח הילדים.

ההשגות שנשמעו על עבודתה התייחסו להיעדר מסמכים קליניים המבססים את התאוריה על מאפייני מוח הילד. מונטסורי השכילה להבין כי הטכנולוגיה העשויה לתמוך בממצאיה לא תפותח בימי חייה.

מכל מקום, מונטסורי תיארה את תגליותיה ואת מחקריה האמפיריים והייחודיים על המוח בספרה “הפדגוגיה האנתרופולוגית”. בספרה תיארה מונטסורי גם את התפתחות הילד ובייחוד את התפתחות ההכרה.

אין ספק שמחקרי המוח הראשוניים שערכה מונטסורי לפני מאה ועשר שנה יכולים להיות יעילים וישימים גם כיום, במאה העשרים ואחת שהרי הילד היום זהה לילד של אתמול ולילד של מחר. האתגר במאה העשרים ואחת הוא לנצל את האפשרויות הטכנולוגיות כדי לשכלל את התצפיות על הילד.

בדרכים רבות מחקרי מוח עדכניים מספקים הסבר אנליטי ומדעי לתאוריות של מונטסורי כפי שהם מאשרים את התאוריות שניסח איינשטיין. מרגש מאוד לגלות כי ממצאיה של מונטסורי מוצאים כיום אישוש בעדשת המחקרים המדעיים, כאשר כל מה שעמד לרשותה בזמנה היו תצפיותיה המדויקות והבנתה את תהליכי הגדילה הטבעיים של הילד. מידע מאיר עיניים זה של השילוב בין מחקר מוח מדעי ובין תאוריית מונטסורי יכול לחזק ולהבהיר את ההשפעות העצומות שיש למדריכים והורים על התפתחות הילד.

ממצאי מחקרים מראים בבירור שהמוח האנושי מתפתח התפתחות מהירה עד מאוד בשנתיים הראשונות לחיי הילד – משקל מוח ילוד הוא כרבע ממשקל מוחו של מבוגר, בגיל שישה חודשים מוחו שוקל כמחצית ממשקל מוח המבוגר, בגיל שנתיים – כשלושה רבעים, ובגיל עשר הוא מגיע ל-95 אחוזים ממשקל מוחו של המבוגר. על אף ההתפתחות המהירה של המוח בשנות החיים הראשונות, הוא ממשיך ומתפתח לאורך כל החיים, התפתחות המתבטאת, בין היתר, במידת המורכבות של הקשרים הנוצרים בין התאים השונים במוח וביעילות, בגמישות (פלסטיות) ובהתמחות התפקודית של פעולת המוח. בזמן הלידה יש בתאי המוח מאה ביליון נירונים. 75 אחוזים מהם אינם מחוברים, והקשרים ביניהם אינם שלמים, ואילו רבע הנירונים שהיו מחוברים כבר לפני הלידה, שולטים בתפקודים הבסיסיים, כמו נשימה, פעימות לב, ויסות חום הגוף ולחץ הדם. הנירונים נקשרים זה לזה רק כאשר הילד נחשף לגירויים סביבתיים המועברים למוח באמצעות החושים.

כל התנסות – האזנה לסיפור, הרחת פרח, אכילת פרי – ממריצים ומעודדים את תאי המוח ליצור קישוריות וליצור רשת נירונית, והיא מתעצמת באמצעות המידע הזורם בה כל העת. כל תא מוח אצל ילד בגיל הרך יכול ליצור כ-15,000 קישוריות בכוח. על כן, במוח של ילד בן שלוש יכולים להיווצר אפילו אלף טריליון קישוריות, פי שניים מאשר במוחו של מבוגר. מוח הילד, המייצר מספר עצום של קישוריות, שורף גלוקוזה ומייצר אנרגייה במידה כפולה ממידת האנרגייה שמייצר מוחו של מבוגר. נתונים אלו מבהירים מדוע ילדים רוכשים יכולות תפקודיות, מנטליות וקוגניטיביות, כגון שפות זרות, בקלות רבה.

שנות החינוך הקדם-יסודי הן תקופה של למידה אינטנסיבית ופיתוח החשיבה וליטושה. בגיל שנתיים-שלוש אוצר המילים של הילד מכיל בערך 900 מילים. בסביבות גיל שלוש-ארבע אוצר המילים של הילד מכיל כבר כ-1500 מילים. הבנת הדקדוק משתפרת, ויש מקום נרחב להעצמת הדמיון באמצעות משחקי תפקידים וחשיפה להצגות ולספרים והשתתפות בפעילויות מעשירות.

בגיל חמש הילד שולט באופן מודע בכ-2500 מילים ויותר, והוא משפר את שליטתו בכללי הדקדוק ומפתח הבנה באשר לגבולות – מה מותר ומה אסור – ואף יכולת מתמטית. לקראת סוף השנה העשירית חלה ירידה ברמת הקליטה והתפיסה במוח, והטמעת ידע חדש מצריכה מאמץ רב יותר. בגיל זה מתרחש התהליך האבולוציוני שבו נמחקים הנתיבים העצביים המיותרים ונשארות רק הקישוריות החזקות. התהליך מונע מפעילות חשמלית שיוצרת ההתנסות, והיא מחזקת את הקישוריות. הקישוריות הנמצאות בשימוש קבוע, מועצמות והופכות לחזקות יותר ואף מפתחות קישוריות נוספות. קישוריות אלה הופכות לבסוף לחלק קבוע במבנה המוח, לרשת עצבית פורייה חשובה ביותר בתהליכי החשיבה והלימוד של ילדים, ובאמצעותה נוצרים מיזוגי ידע רבים יותר.

התפתחות מוח הילד תלויה אפוא בהתנסויות אלה, ואולם על פי תורת המוח הסופג ותקופות הרגישוּת שהוזכרו לעיל, צריך לזמן לילד התנסויות בשלב התפתחות מסוים על מנת לאפשר למוחו להתפתח באופן מיטבי.

מאחר שהתנסויות במרחב ובסביבה מועשרים הן מהגורמים החשובים ביותר לעיצוב המוח, לאיכות ההתנסויות אלה חשיבות רבה עד מאוד. התנסות חיובית תועיל להמרצת פיתוח המוח והחשיבה, והתנסות שלילית תעכב התפתחות זו ועלולה אף להסיג אותה. יכולת המוח לעבד ולפרש גירויים תלויה במספר הקישוריות. ככל שמספרן רב יותר והן מתפתחות כרשת רחבה יותר, כך טובה יותר יכולת הלמידה.

חמש השנים הראשונות הן התקופה החשובה ביותר לבניית הקישוריות העצביות. סביבה המאפשרת התנסויות מעשירות ולמידה באמצעות נסייה וטעייה תועיל להתפתחות המוח והחשיבה. ולהפך, סביבה נעדרת גירויים המלחיצה את הילד, תביא לפיתוח קישוריות מעטות יותר. קישוריות אידאליות ייווצרו אם הילד ייחשף לגירוי הנכון בזמן המתאים.

הקשר בין הסביבה ותהליך פיתוח הקישוריות חוזר ומאשר את תפקידו החשוב של החינוך הקדם-יסודי בסיפוק סביבה תומכת ומעשירה, סביבה היכולה לתרום לילד תרומה ניכרת ולהטביע את חותמה על הילד לכל חייו.

העוסקים בחינוך מונטסורי וההורים לילדים בחינוך מונטסורי יכולים להכיר בהשפעות החיוביות של שיטת חינוך זו על בסיס יום-יומי. אפשר להיווכח עד כמה המוטוריקה העדינה של הילד משתכללת, מיומנויות החשיבה שלו הופכות למדויקות, ועצמאותו מועצמת באמצעות אינטראקציה יום-יומית עם הסביבה המוכנה בכיתות מונטסורי. האם זה אך מקרי שאביזרי מונטסורי מעודדים את התפתחות המוח? כיום, לאחר ההתקדמות שהושגה בחקר המוח, אפשר להבין כיצד שיטת מונטסורי משיגה את התוצאות הללו.

הניורופסיכולוג ד”ר סטיב יוז, שילדיו למדו בחינוך מונטסורי, סבור כי תכנית הלימודים על פי שיטת מונטסורי מפעילה תפקודי מוח המסייעים עד מאוד להתפתחות הקוגניטיבית. הוא מתייחס לשיטת מונטסורי כאל “שיטה מבוססת מוח ללמידה”.

יוז השלים את מחקר הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת מינסוטה ואת הבתר-דוקטורט בניורופסיכולוגיה של ילדים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מינסוטה. בשנת 2001 הוא הצטרף לסגל אגף המחקר הקליני של מדעי המוח בילדים באוניברסיטת מינסוטה. במהלך עבודתו הקלינית יוז למד על תרומת שיטת מונטסורי הקלאסית להתפתחות המוח ועל יתרונותיה בהשוואה לשיטות חינוך אחרות, והוא מרצה בכנסי חינוך על הקשר בין שיטת מונטסורי להתפתחות המוח. באתר האינטרנט שלו “הטוב שבעשייה” יוז משתף מידע ממחקריו ומתאר לעומק את תרומתה של שיטת מונטסורי להתפתחות המוח. לדוגמה יוז מציג את לימוד הקריאה – אבן בניין בסיסית בכל שיטת חינוך. יכולת הקריאה מצריכה שלושה תפקודי מוח נפרדים: תפיסת סימנים חזותיים, פענוח הסימן לצליל ומתן משמעות לכל מחרוזת סימנים. אף שאפשר ללמד את שלושת תפקודי המוח האלה בנפרד, אביזרי מונטסורי, כגון אותיות נייר זכוכית או אל”ף-בי”ת נע, מעודדים שימוש בו-זמני של כל התפקודים, וכתוצאה מכך מביאים להיווצרות רשתות נירולוגיות המאפשרות קריאה.

יוז מתמקד גם בהשפעת המישוש על התפתחות המוח ומסתמך על התובנה של מונטסורי כי הידיים הן הקשר התקף ביותר אל המוח. כאשר תנועות מוטוריות מסוימות חוזרות על עצמן, הן הופכות לתבניות במוח ומשמשות נקודת מוצא לחוויות חדשות. עבודתו של יוז ממחישה כי מריה מונטסורי הייתה בראש ובראשונה מדענית עוד בטרם הייתה מחנכת.

מאחר שחינוך מונטסורי מדגיש למידה מעשית, ילדים הלומדים בשיטה זו מסוגלים לקלוט מידע נוסף במהירות ובקלות רבות יותר בהשוואה לשיטת חינוך קונבנציונלית אחרת. החזרה על פעילויות, השימוש בחומרים רבים המעוררים את החושים, ההדרכה העצמית והכיתה הרב-גילאית בחינוך מונטסורי יוצרים את המתכון המושלם להתפתחות המוח האנושי.

מריה מונטסורי הקדישה את רוב עבודתה המוקדמת לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים. וגם כיום, בתחילת המאה העשרים ואחת, שיטות חינוך המיועדות לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים דומות לשיטת מונטסורי. ומכאן אפשר אולי להסיק כי השיטה יעילה מאוד ביצירת המסלולים העצביים במוח וחיזוקם.

“ילדים לומדים את מה שהם חיים ובהמשך חיים את מה שהם למדו”, אמרה מונטסורי.

 

 

© כל הזכויות שמורות –
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לתרגם או לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי – אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר – כל חלק מהמאמר.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול במאמר זה או בחלקו אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת מהמו”ל, שתינתן מראש בכתב.