אני עילית, נשואה לאיל ואמא של אליענה (6) ואמיליה (1.9).

 

אליענה היא ילדה מונטסוריאנית.

 

בשנת 2013 שבנו איל ואני לישראל אחרי שהות בת מספר שנים בארה״ב, שם נולדה אליענה, וחזרנו להתגורר בחולון, העיר בה נולדנו והתגוררנו כל חיינו. כשהתחלנו לחפש מסגרת הולמת לאליענה שמענו על גן במקווה ישראל והחלטנו לבדוק את העניין.

 

נפגשנו עם שלומית וערכנו סיור בגן היפה והמסודר ביותר שיכולנו להעלות על דעתנו. משהו קרוב מאוד לסטנדרטים האמריקאים שהכרנו עד לאותה התקופה ובמובנים מסוימים אף עולה עליהם.

 

מעבר להיותו של הגן יפה ומסודר, עובדה אחת מאוד משכה את תשומת ליבנו במיוחד – שקט. שקט הוא לא מצב מובן מאליו בגן ילדים, ובגן של שלומית שרר שקט נעים, של פעילות ומשחק, של עבודה עצמית. לא חלילה שקט של שררה שנכפה על הילדים. הילדים היו עסוקים בעצמם ובפעילות שלהם בשקט. חלקם בעבודה ליד השולחן, חלקם במשחק על שטיחונים קטנים שנפרשו על הרצפה, חלקם שרועים על פופים קטנים בפינת הקריאה. כבר באותו היום שילמנו את המקדמה והרגשנו שמצאנו את המסגרת הראויה לאליענה – רק שלא ידענו עד כמה.

 

אליענה החלה ללכת לגן כשהיא ״פספוסה״ בת שלוש ושלושה חודשים בלבד. זמן קצר לאחר מכן שמנו לב להתנהלות עצמאית מצידה, החל ממזיגת מים מקנקן לכוס בכוחות עצמה, הגשת האוכל לצלחת בכוחות עצמה, פינוי הכלים מהשולחן בכוחות עצמה. פתאום היא כבר לא הזדקקה למוצץ. פתאום היא התלבשה לבד והתפשטה לבד, צחצחה שיניים לבד ועשתה כל מה שרק איפשרנו לה בעצמה. בתוך זמן קצר היא פיתחה עצמאות שקטה ועדינה של ילדה שמודעת ליכולותיה ולא צריכה להיאבק על זכותה לבצע פעולות בכוחות כצמה. אנחנו כמובן נפעמנו מאבני הדרך הקטנטנות שכבשה בזו אחר זו ואיפשרנו לה לעשות כמה שיותר בעצמה, לבדה.

 

כישורי החיים המתפתחים היו רק תחילתו של המסע המונטסוריאני. מטבע הדברים, ההתבגרות הביאה עימה יותר אינטראקציות חברתיות ועם האינטראקציות הגיעו הקונפליקטים. בתור התחלה הגיע השימוש במונח ״קונפליקט״ והבנת המשמעות שלו. פתאום כל עניין הפך ל״קונפליקט״ ואנחנו עברנו (ועוברים) שיעורי חינוך על בסיס יומיומי. בגיל צעיר מאוד רכשה אליענה כלים חברתיים לפיתרון קונפליקטים – שיח, הקשבה, דיון, ויתור ויצירתיות.

 

ואיך אפשר להזכיר יצירתיות מבלי לדבר על אומנות. שעות על גבי שעות שאליענה בילתה בחדר האומנות פיתחו אצלה אהבה עצומה לאומנות. מדי שבוע היא חזרה מהגן וסיפרה לנו בעיניים נוצצות על אמן כזה אי אחר, כיצד חקרו את יצירותיו תוך שימוש בכלים מגוונים ומאיזה מקום היא מתחברת לסגנון שלו. האומנות הפכה לכלי מרכזי בהתמודדות עם קשיים ותסכולים. למשל, לפני זמן קצר נפטר הדג האהוב של אליענה בשיבה טובה. אליענה ציירה לזכרו ציור ענקי ופרקה את תחושת האבל אל הדף. האומנות מספקת לה מענה ופורקן, יוצרת תחושת שייכות, מפלט, אהבה, עניין וצורת תקשורת. די לראות תערוכה רנדומלית בגן כדי להבין עד כמה הילדים יצירתיים וחושבים בצורה מופשטת, מחוץ לקופסה הקטנה שלהם.

 

נושא נוסף שקרוב אל ליבנו במיוחד בימים אלה, ערב העליה לכיתה א׳, לימוד שפה וחשבון. להפתעתנו, גילינו שבשיטת מונטסורי מתעוררים הילדים בוקר אחד כשהם יודעים קרוא וכתוב, חיבור וחיסור, לוח כפל ושברים. ולא פחות חשוב, מכירים את גוף האדם ואת אבות המזון, את מפת העולם ואת בעלי החיים המאכלסים אותו, את נפלאות המדע ועוד ועוד. אז כמובן שזה לא קרה בין לילה, אבל אנחנו גילינו את היכולות האלה בין לילה – והיינו המומים. בלי לוח וגיר, בלי מורה ש״מרצה״, מבלי לשנן. תוך כדי משחק וחוויה בלבד. עם חדוות למידה וסקרנות טבעית שמקבלת מענה במינונים מדויקים – אליענה מוכנה לכיתה א׳, בלשון המעטה. כל מה שצריך ילד בגן מונטסורי הוא לגלות רצון – והגננת לוקחת את זה משם.

 

כמעט מיותר לציין שעם כל הכבוד לשיטה צריך מי שיישם אותה. מבחינה זו הגננות שלנו הן נשות חינוך אמיתיות ונדירות. מלמדות את הילדים יצירתיות, סבלנות, סובלנות, דחיית סיפוקים, פיתרון קונפליקטים, הפעלת שיקול דעת ומעניקות להם כלים וכישורים להתמודד כמעט עם כל סיטואציה. במשך שלוש שנים הרגשנו שהגננות ראו היטב את אליענה, את נקודות החוזק ונקודות החולשה, ידעו לספק את הסקרנות ולמתן היכן שצריך, לחבק חזק כשצריך, להציב גבולות בריאים וברורים ובעיקר – להקנות ערכים, אמות מידה ומוסר. כך, מתקיימת מערכת יחסי גומלים אינסופית בין השיטה לבין הגורמים האמונים על יישומה באופן שהשיטה לא תועיל ללא אנשי החינוך הנכונים – ולהיפך.

 

לסיכום, אל תטעו. החיים אינם ורודים ובוודאי אינם פשוטים, עם או בלי שיטת מונטסורי, שגם אינה מתיימרת לפתור את כל הקשיים באשר הם. אבל אין ספק שחינוך בשיטה זו מקל על הילדים לפתח כישורי חיים, עצמאות, ביטחון עצמי, תחושת שייכות ומקנה אינסוף כלים שמספקים להם את המענה לסקרנות והדחפים הטבעיים שקיימים אצל כל ילד וילדה.

 

לשמחתנו אליענה תמשיך להתחנך בשיטת מונטסורי. אחותה הקטנה ״נולדה״ לבית מונטסוריאני ותתחיל גם היא להתחנך בשיטה באופן פורמלי החל מהשנה הבאה. אנחנו לא יכולים לחכות לגלות אילו הישגים והנאות יביא עימו המשך היישום של השיטה בביתנו, עבור שתיהן ועבורנו כהורים.