מונטסורי וצרכים מיוחדיםספטמבר 2017

ויווק יניב

מדריכת מונטסורי לגיל הרך.

מומחית לעיצוב סביבת חיים ומשחק נגישות לילדים.

ומדריכת הורים ואנשי חינוך.

 vivekyaniv42@gmail.com

הקשר בין חינוך מיוחד לשיטת מונטסורי

מדוע בכיתות גן ובתי”ס מונטסורי אחוז הילדים בעלי הצרכים המיוחדים,

גבוה יותר מאשר בחינוך הפורמאלי ?

האם שיטת מונטסורי נותנת מענה לצרכים מיוחדים?

 

לאורך שנות עבודתי כמדריכת מונטסורי, פגשתי לא מעט מקרים של ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתות גן וחטיבה צעירה.

כל מיפגש מיוחד כזה, סיקרן אותי ואיתגר אותי להיתאמץ ולהצליח, לקרב את הילד להישג הפרטי שלו, דרך הסביבה הקיימת.

לצורך כך נידרשה מימני הסתכלות שונה על הסביבה, בנוסף להתבוננות הרגילה שנידרשה מימני כדי להכיר את הילדים – כמו ירידה לגובה העיניים שלהם או ישיבה  על השטיח, הפעם היתבוננתי סביבי – דרך העיניים של הילד המיוחד.

 

מה הם צרכים מיוחדים?

צרכים מיוחדים יכולים להיות קוגניטיביים, פיזיים או רגשיים .

כל ילד זקוק לחיזוק בשטח זה או אחר, יותר או פחות .

ילד בעל צרכים מיוחדים זקוק לסביבה מעודדת, מחזקת ומאזנת לכל צרכיו .

 

לדעתי, כל ילד הוא בעל צרכים מיוחדים.

גם ילד שאובחן והוגדר כמחונן – הוא ילד עם צרכים מיוחדים .

לפעמים יכולה להיות בעיתהתארגנות או קושי מוטורי,שיעכבו אותו מלהתפתח בהתאם לפוטנציאל שלו.

כל ילד שהוגדר כבעל צרכים מיוחדים כגון: לקויות למידה, בעיות קשב וריכוז,

בעיות רגשיות, או תנועתיות, יכול באמצעות הגישה המונטסורית להפתיע את הסביבה ביכולות חדשות.

זה קורה, כשניתן לילד המענה המתאים לאותם צרכים המיוחדים לו.

כאשר הצרכים האישיים של הילד מזוהים ע”י המדריך, והוא מקבל מענה לאותם צרכים – נפתח בפניו עולם חדש של אפשרויות שלא היו קיימות בגלל שהצרכים שלו לא נענו, ואותו ילד בתנאים סביבתיים חדשים – יכול לחוות את תחושת המסוגלות שבעבר ניפגעה בגלל תנאי סביבה מגבילים.

ד”ר מריה מונטסורי, עבדה תחילה כפסיכיאטרית באוניבסיטה של רומא, עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

ועל בסיס התצפיות הרבות שערכה , ובזכות יכולת הזיהוי המיוחדת שלה – היא פיתחה למעשה עבורם – את האביזרים השונים ומשמשים עד היום את כל ילדי הגן ובתיה”ס שפועלים לפי השיטה בכל רחבי העולם.

באותם ימים, הופתעו כולם לגלות את תוצאות מיצבי הלימוד של רומא:הילדים בעלי הצרכים המיוחדים שלמדו עפ”י שיטתה של מריה מונטסורי, הצליחו יותר מאשר ילדי בית הספר הרגילים.

עובדה הסטורית זאת מוכיחה, כי הבעיה היא לא בילדים אלא בשיטת הלימוד

של בתי הספר.

 

לילדים מיוחדים – יש צרכים סביבתיים מיוחדים .

היחסים בין הילד לסביבה מתאפשרים על בסיס התנאים הדרושים לו כדי להרגיש בנוח.

לכולנו – תינוקות, ילדים ומבוגרים – שאיפה בסיסית לקבל את המזון המתאים לנו .

המזון המתאים בדיוק עבורינו, הוא זה שמאפשר לנו להרגיש שבעים, נינוחים ורגועים.

כאשר הצרכים הבסיסיים של מזון גופני רגשי וקוגניטיבי, אינם מתקיימים –

אנחנו מרגישים חוסר נוחות כמו רעב/צמא, חום/קור, חוסר בטחון, עוצמה מפריעה של קולות רעשים וצלילים, מגע מפריע של חומרים על הגוף, גירוי והפרעת הריכוז ויכולת ההקשבה בגלל ריחות/ צבעים – וכל מה שמרכיב את סביבת החיים שלנו.

 

הכיתה – היא המיקרוקוסמוס של החיים

רוב מערכות החיים, דורשות מאיתנו להתאים את עצמינו לתנאי הסביבה, גם אם היא אינה מותאמת לצרכינו.

הציפייה הרווחת מאיתנו, היא לפתח יכולת גבוהה של דחיית סיפוקים, ותבנית חשיבה שגויה – שלסבול זה לא נורא, וחוסר נוחות זמנית- רצויה להתפתחות האדם- הלא מפונק.

כשלמעשה, כולנו זקוקים למענה מדוייק ולסביבה מתאימה, כדי להתפתח ולחיות בנינוחות ובהנאה מירבית.

אין שום צורך לסבול ואין צורך אמיתי לדחות סיפוקים כמו רעב/צמא, חום/ קור, מגע/מרחב אישי –  כל עוד המציאות של חיינו היא לא מצב חירום הישרדותי .

על אחת כמה וכמה בתקופת הילדות שמהותה היא משחק, וזכותו של כל ילד – להנות.

 

שיטת מונטסורי מתייחסת לכל ילד –  כאינדיבידואל

שיטת מונטסורי רואה בכל ילד בן אדם שלם בעל פוטנציאל אישי שונה, נטיות טבעיות, קצב והעדפות שונות.

לכן, ניתן להגיד ששיטת מונטסורי מתייחסת לכל ילד – כבעל צרכים מיוחדים .

לעומת החינוך הפורמאלי שמתייחס לילדים “בשיטת העדר” – כאילו שכו….לם הם שיכפול מדוייק של תבנית אנושית אחת עם צרכים אחידים.

 

כיצד זה בא לידי ביטוי ?

בכל מוסד חינוכי שפועל עפ”י השיטה, מתאפשרת לכל ילד תנועה חופשית ובחירה חופשית בתוך גבלות המרחב הכיתתי.

סביבת המשחק והלמידה מגוונת, על מנת לאפשר לכל ילד לבחור את דרך הפעולה, המשחק, האביזר הלימודי, אופן הישיבה –  בהתאם לתחום העניין, ולשלב ההתפתחותי שלו – מבחינה מוטורית קוגניטיבית ורגשית.

בכיתת מונטסורי – בגן ובבית הספר, המרחב המשותף עונה על הצרכים המיוחדים והמגוונים של קבוצה רב גילאית, שאינה זהה ואינה חווה את מרחב הלימוד והמשחק באופן זהה.

 

לילדים שונים – צרכים מיוחדים שונים

לכל ילד- מנגנוני ויסות שונים, בדרגות שונות.

לכל ילד – צורך שונה בתנועה ובמידת הקירבה הפיזית לאנשים וילדים נוספים,

לילדים שונים – צרכים חברתיים שונים,

לכל ילד – יכולת תקשורת שונה וכלים שונים להבעה רגשית.

ילדים מבטאים קושי בצורות שונות ,

הקושי הניסבל של ילד אחד הוא הסבל או חוסר נוחות המתמשך- של האחר .

 

 מקסימום חופש בתוך גבולות ברורים

כאשר נקודת המוצא של שיטת מונטסורי היא שכולנו שונים זה מזה ולכל אחד מאיתנו צרכים שונים – הכרחי שתתקיים מציאות יומיומית שבה החלל הפנימי של הכיתה, הוא מרחב גמיש שבו כל ילד יוכל למצוא את מקומו הפיזי ואת המענה לצרכיו האישיים.

בכיתת גן או כיתת בי”ס במרחב מונטסורי , קיימות מיגוון אפשרויות לתנועה או תנוחה.

ישיבה על כיסא/ שטיח/ ריצפה/ כרית או לחילופין עמידה/ תנועה/ תזוזה/החלפת מקום – לפי בחירה אישית בכל רגע במהלך היום.

אפשרות בחירה למשחק/עבודה/למידה – לבד, בזוגות או בקבוצה.

 

קבלת השונה והאחר / בעל הצרכים המיוחדים, מורגשת ומוטמעת בכיתות מונטסורי וכך ילדים שגדלים בכיתת מונטסורי בגן או בבית ספר- גדלים לתוך סביבה שמקבלת את האחר והשונה באופן טבעי ולא באופן מיוחד ויוצא דופן.

ילדי החינוך המונטסורי , גדלים בתוך חברה שבה יש מקום לגיטימי לכולם כאזרחי העולם .

 

בגלל כל הסיבות האלה, ילדים שמתקשים להתאים את עצמם לסביבה שאינה מותאמת לצרכים האישיים שלהם, מתקבלים בהבנה בסביבת מונטסורי ומרגישים הקלה במרחב שמאפשר להם טווח תנועה וביטוי אישי רחב יותר מהמערכת הפורמאלית שמגבילה אותם בבחירה, בתנועה, במחשבה , בביטוי ובחופש להיות מיוחד .

 

ילד צריך שיזהו את הצרכים שלו – ולא רק את הקושי שלו

הבעיה ברוב מערכות החינוך הקיימות היא ששולחים ילדים שחווים קושי , לאיבחון  ,נותנים להם הגדרות חדשות ומחזירים אותם לאותה סביבה שבה התבטא הקושי.

בעצם, לא נעשה שום שינוי סביבתי לטובת הצורך האמיתי של הילד.

אף אחד לא רוצה שיגדירו אותו וידרגו אותו וישוו אותו לאחרים…  אלא שיאפשרו לו להיות במרחב מתאים ובתנאים שהוא זקוק להם .

כדי לעזור לילד, צריך לזהות את הצרכים שלו ולא להגדיר אותו.