מאמרים ספטמבר 2017ספטמבר 2017

התפיסה החינוכית הקרויה “גן יער” מתקיימת שנים רבות בעיקר באירופה ומלווה בתיאוריות ומחקרים רבים.

עבור  ילדי הגן — הטבע הוא המתחם הקבוע של הגן.

 

גן “קשת” במצפה רמון הוא גן יער מסוג הקיים בכמה מקומות בעולם: גן שארבעה ימים בשבוע פועל תחת כיפת השמים, ללא מתקני שעשועים ובלי צעצועים. החורשה היא החצר ובכוח הדמיון הפכו הילדים את גבעת החול למגלשה, את העצים למתקני טיפוס ואת ענפי האקליפטוס לנדנדות. במקום צעצועים יש אבנים וענפים, שעם קצת תושייה יכולים להפוך לכל דבר. בגבעה ממול, למשל, הוקמו “מלונות לנדלים עם בריכת שחייה”, וכל השטח הוא ארגז חול אחד גדול. בגן הזה אין קיר שעליו ציורי עונות השנה. אין קירות כלל, ואת חילופי העונות מרגישים — מי צריך ציור של עץ בשלכת כשרואים מדי בוקר את הדבר האמיתי

הילדים בגן לומדים את תוכנית הליבה של משרד החינוך וגן היער מוכר על ידי משרד החינוך כגן ניסויי, היחיד מסוגו בארץ. לאחרונה אף אושר כ”מוסד להפצה” לגנים אחרים שירצו לפעול במתכונת דומה. הילדים בגן קשת שוהים במבנה רגיל יומיים בשבוע ובשעות הצהרון, אבל ארבעה ימים בשבוע, בשמש ובגשם, 34 ילדים מתאספים בחורשה, מניחים את תיקיהם בשורה ארוכה בין העצים, חובשים כובעים ואופים פיתות בטאבון. אחרי מפגש בוקר, שבו מזכירים את כללי הבטיחות בשטח ודנים בנושא הלימוד היומי, הם אוכלים לארוחת בוקר עם הצוות את הפיתות שאפו, עם טחינה או לבנה וירקות.

 

אחרי הארוחה משחק החופשי: עצים הופכים חלליות, עקבות באדמה מעידות על נוכחות יצורים מסתוריים, ואפשר לחפור תעלות מים ארוכות. אחרי כחצי שעה של משחק חופשי פותחים שלושת אנשי הצוות פינות עבודה על מחצלות. בסוף השבוע שעבר היו פינת טווייה מחוטי צמר וענפים, פינת ציור בצבעי מים ופינת גילוף כפיות מעץ לילדים הבוגרים. כמה ילדים יצאו לטייל בחורשה הסמוכה, בחיפוש אחר ענף גדול ו”אוצרות” למובייל שיתלו בחורשה לכבוד פורים.

גן קשת הוא גן ותיק של המועצה. הוא הוסב לגן היער עם בואו של רון מלצר, אחרי תקופה שהעביר בה חוג לילדי הגן, גויס מלצר, בן 32, כאיש צוות מחליף, הציע להורים ולמפקחת משרד החינוך להוציא את הילדים לטבע. כשהציע זאת, הוא לא ידע שיש בעולם “גני יער” — אלה היו חוויותיו מתקופות מגוריו בכליל ובספרד, שהובילו אותו למחשבות על הדרך לחבר בין ילדים לטבע.

 

בתמיכת המועצה המקומית, ההורים ומפקחת משרד החינוך רבקה מימון, ב–2012 התחיל הגן לצאת החוצה לחורשה למשך יום אחד שלם כל שבוע, ועוד שני חצאי ימים. כעבור כחצי שנה, לאחר שגילו שחצאי הימים קשים יותר לילדים, עברו לשלושה ימים בחוץ. “בהתחלה זה היה נורא אטרקטיבי”, סיפר מלצר, אבל “היה רגע בנובמבר שפתאום הילדים קלטו שזו השגרה, ותוך שבועיים קיבלתי 15 טלפונים מהורים שאמרו: ‘לילד קשה, הוא מעדיף להיות במבנה'”.

מיד עם המעבר לפעילות בחורשה הסתבר שבעוד שהילדים הצעירים בני השלוש הצליחו לפתח משחקי דמיון בקלות, לבני החמש, שבאו מגנים רגילים, היה קושי אמיתי. “בשבילם זה היה תהליך של חציבה בסלע”, מספר מלצר, “וגם עבורנו בתור צוות, זה העלה חששות”.

 

מלצר נסע לגן יער בגרמניה לראות איך מתמודדים שם עם הקור ועם אתגרי המשחק, והבין שמתרחש בגן תהליך של הטמעה. כל שנה, שליש מהילדים הולכים לבית הספר ואחרים, בני שלוש, תופסים את מקומם. לצעירים קל יותר להתאקלם בגן מסוג זה והבוגרים מלמדים אותם הכל. לדבריו, “תוך שבועיים כבר לא רואים פערים”.

 

בחורשה, לדבריו, “ילד נדרש למצוא את המשחק מתוך העולם הפנימי שלו, להבדיל ממשחק עם צעצוע מובנה כזה או אחר. זו מהות מאוד מרכזית — לתת לילדים ליצור ולפתח את הדמיון באופן עצמאי. אני מרגיש שזו מיומנות שילדים מגיעים אתה לעולם והיא אובדת בקלות כשלא מטפחים אותה”. בהיבט הפיזי, הוא אומר, בגן יער “יש לילדים מרחבים לרוץ ולטפס, והיכולות הפיזיות מתפתחות באופן אדיר. יש גם מחקרים שמראים שילדים בגני יער פחות חולים”.

ובכל זאת, החורף הוא עדיין ההתמודדות המרכזית בגן. בימים קרים לא מכבים את המדורה אחרי ארוחת הבוקר. יריעה נמתחת כמחסה מפני רוח וגשם, וההורים עוברים הדרכה כיצד להלביש את ילדיהם.

בעולם הרחב בו מתקיים הקונספט ,ההתנהלות קצת שונה.

למשל באנגליה, גן מיוחד, המכונה “לתוך היער” נמצא בתוך יער לונדוני, ומאפשר לקבוצת ילדים ברי מזל לחוות, לצד צוות מקצועי מסור, עולם שילדים עירוניים לא זוכים לבלות בו יותר מדי.

חלק מטרנד של גנים טבעיים באירופה שמחזירים את הילדים ליסודות | צילום: intothewoodsnursery.co.uk

“הילדים מאתגרים את עצמם”

הגן הזה הוא האחרון בסדרת גנים שנמצאים בטרנד הטבעי המבקש להחזיר את הילדים ליסודות, וניתן למצוא עוד גנים שכמותו בסקנדינביה, גרמניה וסקוטלנד. הגן נפתח בחודש אפריל האחרון על ידי מורה בבית ספר יסודי בשם אמה שואו, שהחליטה לעשות מעשה אמיץ. בגן הרב-גילאי יש ילדים בני שנתיים וחצי עד חמש, ועד כה נראה שכולם יוצאים נשכרים מהסידור הייחודי. “ילדים לומדים דרך תנועתיות ופעילות”, מסבירה שואו. “כשנמצאים בחוץ, ואין עזרים נוספים, הכל נגיש, ויש לעשות יותר פעולות טבעיות. אנחנו כצוות לא צריכים לייצר עבורם אפשרות לפתרון בעיות ולקיחת סיכונים כי הכל פתוח לפניהם. הם מאתגרים את עצמם וזה מעצים אותם”.

בכל בוקר מתרכזת קבוצת הילדים במקום קבוע באיזור הקמפינג של ‘קווינ’ס ווד’, אותו מכין הצוות מבעוד מועד. מעגל של גזעי עצים מייצר מקום ישיבה בו שרים הילדים, אוכלים ומספרים סיפורים. ישנה נדנדת חבל ועוד מתקנים מאולתרים המייצרים התרגשות רבה בין הילדים. מספר אוהלים פזורים בשטח, שם מתנקים הילדים ואז פורשים למנוחת הצהריים. “ידעתי שזו תהיה סביבה מופלאה עבור בני”, אומרת זואי סלוטובר שבנה בן השנתיים וחצי, הקטור, הולך לגן המיוחד. “כך יש לו זמן מרוכז בחוץ, לצד צוות מיומן בבילוי בחוץ, וזוהי גם האידיאולוגיה שלו. אין גבול לדמיון בסביבה הזו, וכל יום הטבע הופך לסביבה אחרת וחדשה. יום אחד הגזע החלול היה חללית, והילדים מכרו כרטיסים שעשויים מעלים. אחר כך ענף הופך לשרביט קסמים, ואז למקל תופים. זה נהדר”.

המומחים קוראים לסוג זה של חינוך למידה מובלת-ילדים, בה הילד משתמש ביצירתיות שלו על מנת לחקור את העולם, ואינו מונחה על ידי הסביבה. הילדים בגן לובשים אפוד זוהר כל העת, מקבלים עידוד להשתמש בכל דבר שימצאו ביער ולנצלו לתועלתם. ישנם לא מעט גנים ובתי ספר בבריטניה הלוקחים את הילדים לטיולים ביערות באופן קבוע, ומאפשרים להם לטפס על עצים, לצייר בחול ולחקור, אך זהו הגן היחידי שאין לו קירות ומתקיים רק ביער. “יש לגן כזה יתרונות פיזיים רבים”, אומרת החוקרת והפרופסורית לחינוך הלן בילטון, “ומבחינה בריאותית זה נהדר, אבל גם מבחינה חינוכית, שהייה בטבע ולמידה בו מעודדת מאוד את ההתפתחות הקוגניטיבית, המילולית, החברתית והרגשית. למעשה, עקרונית, זוהי סביבה אופטימלית להתפתחות בכל הרמות”.