מאמרים ספטמבר 2017ספטמבר 2017

ד”ר שלומית אביב

aviv.shlomit@gmail.com

צילום: אורן קאן-יוקאן סטודיו

רג’יו אמיליה –החלל כמחנך

אדריכלות פדגוגית

בלבה הצפוני של איטליה ,שוכנת העיר רג’יו אמיליה.
עיר זו מפורסמת ,זה שנים רבות, בחינוך הקדם יסודי הניתן לילדים .
אקולוגיה חברתית, כלכלית וחינוכית זו אפשרה ללוריס מלגוצ’י ,מורה ומחנך, להקדיש את חייו ליצירתה ופיתוחה של “גישת רג’יו”.
מלגוצ’י (1920-1994) הגה חזון חינוכי המתבסס על אמונה ביכולות ובזכויות של הילדים, כאשר במשנתו החינוכית מתקיימות השפעות היסטוריות של שיטת מונטסורי.
לסביבה ייחס חשיבות רבה ביצירת אפשרויות לאתגרי חשיבה ורגש, לבניית מערכות יחסים בתחומים שונים ולביטוי רב-גווני של האישיות הצעירה.
בתי הספר והגנים ,אמר, מהווים את סביבתם הטבעית של הילדים, לכן צריכה להינתן להם הזכות לסביבה מותאמת ולארכיטקטורה מתאימה המאפשרת את מלוא ביטוייה של תרבות פדגוגית.
מבני החינוך המיועדים לגילאים הצעירים ברג’יו אמיליה הינם פרי תכנון וביצוע של ארכיטקטים, מעצבים, מורים, גננות ומדענים מתחומים שונים.
הם פעלו מתוך אמונה כי לסביבה, סביבת החיים חלק נכבד בעיצוב זהותו של הילד.
השאלות שנשאלו במהלך התכנון היו:
מהו מהותם של הקשרים בין היחיד והמרחב?
מה משמעותו של חלל מרכזי, הפיאצה, כגורם אדריכלי התומך ומזמן מפגשים חברתיים?
אילו חומרים יתאימו לסביבה זו?
כיצד לשמור על שקט ,כאשר הרעש הוא גורם לגיטימי?
איך תיבנה יכולת לשלוט באור?
איך ישתקפו העונות? אילו צבעים ייבחרו?

השימוש בדימויים,מטאפורות,מאפיין את דרך החשיבה החינוכית ברג’יו.
מושגי המפתח בבניית הסביבה המובנית החינוכית הם:

יחסיות-סביבה אסתטית ,עשירה באינפורמציה וייחודה בעיצוב החללים והתאמתם לפעילויות השונות.
רכות מקפת-יצירת חלל המודרכת על ידי אסטרטגיה של תשומת-לב.
חללים היוצרים אווירה של קבלה, קבלת היחיד וקבלת הקבוצה. יצירת זרימה, קשרים והקשרים המרכיבים אווירה זו.
תהליכים אוסמוטיים- יצירת קשרים בין פנים וחוץ, בין חפצים ואנשים.
בניית סביבה המבטאת באמצעות קרומים וממשקים ארכיטקטוניים את החיבורים האוסמוטיים בין העיר למוסדות החינוך.
שקיפות-מושג זה מתייחס לחללי המבנים כרואים וכנראים. המטרה ליצור קשרי ראייה תוך מבניים ואפשרויות של קשר ויזואלי בין פנים הגן לבין סביבתו החיצונית . בניית קירות זכוכית שקופים מהווה פתרון אדריכלי המבטא הלכה למעשה את המשמעויות והתכנים הפדגוגיים אשר הכתיבו ההקשרים בין הצורה לתוכן.
קונסטרוקטיביות-החלל החינוכי כסדנא לחקר והתנסויות, מעבדה ללמידה של היחיד והקבוצה ,חומרים חינוכיים הצומחים מתוך העשייה ומזמנים עושר הזדמנויות לבנייה ויצירה.
המבקרים והחיים במבני גני הילדים והמרכזים לפעוטות ,נחשפים מיד לחללים הרבגוניים ולתחושת הזרימה ושיווי המשקל של צבע ,חומר, וטקסטורה. זוהי סביבה מזמינה ,מסבירת פנים , המאפשרת פעילות חושית במיטבה.
הילד בתוכה הוא הגיבור, השחקן הראשי , הבונה עם חבריו את תחושת היחד ובעיקר מתקבל בכבוד ובברכה על ידי הבוגרים במקום.
בכל מבנה ניתן לראות מראות קטנות וגדולות, מקום לתלבושות, חללים קטנים המתאימים למפגש אינטימי, לישיבה עם ספר ,עם חבר או שניים.

תחושה טובה מקנה המטבח על מראותיו ,ריחותיו וטעמיו.
הסביבה החיצונית ,הנוף, העיר, מזג האויר על שינוייו ,הם משתתפים ואורחים קבועים במבנים בשל קירות הזכוכית הרבים
בכל מבנה מצוי פטיו ,המשמש לפעילות זו או אחרת, או כחצר ובה צמחייה. בכל כיתה מוצב שולחן אור, שהילדים בונים עליו מצעים ויזואליים מחומרים שקופים רבים המשתנים בהתאם למצב הרוח או הנושא, עבודה יחידנית או קבוצתית.
ההתייחסות היומיומית למורכבותם של יחסים מופשטים אלו משתקפים בסביבה המקיימת ,הלכה למעשה, מרחב יחסים –relational space,
זוהי סביבה שאיכויותיה נגזרות מאופני ראיית המציאות ,תרגומה, פירושה בעיני הילדים, המנווטים ומשייטים בשדות האור והדמיון במיומנות וביצירתיות מפתיעה ,מרגשת המשובבת את העין ואת הלב.
כך, התכנים והמשמעויות התרבותיות פדגוגיות קורמים עור וגידים בעיצוב החומר ,הצורה, הצבע הריהוט ובאין ספור פרטים היוצרים קולאג’ ארכיטקטוני המייחד אותם.

במבני החינוך ברג’יו ניתן להבחין במבנה משולש המוצב בכל “פיאצה”.
המבנה חלול ומכיל שלוש צלעות אשר צידן הפנימי מראות וצידן החיצוני אטום וצבוע בדרך כלל בכחול. הנכנס למבנה זה נחשף לתחושה מוזרה בראותו עצמו מוכפל עשרות פעמים מזויות ראיה שונות ומשונות .
מורכבות רעיונית ויזואלית זו מאפיינת את חוכמתה של התנועה בין תיאוריה ועיצובה הפלסטי.

המשולש כסביבת חיים מציע דרך להשתקפות היחיד בעיני עצמו ומצביע על מורכבותן של השתקפויות לו ולחבריו.
ה”אטלייה” בהקשר הזה, מהווה סביבת חיים המציעה מאה דרכים מגוונות בהן יוכל הילד לשקף את דעותיו, גישותיו ועמדותיו.
את השילוב בין מורים ומורי אמנות ,בנה לוריס מלגוצ’י מתוךרצון ליצור מסגרת שונה לבית הספר והגנים.
הוא האמין כי למורי אמנות יכולת ראייה שונה, ביכולתם להעלות שאלות ולשקף מראה מציאויות אחרות, יכולות שהיו בעיניו בעלות ערך רב.
בכל מבנה חינוכי יש חדר אמנות ומורה לאמנות. בחדר יש מגוון גדול של חומרים המסודרים על המדפים, מצעים מסוגים שונים, מכחולים, צבעים כמויות חימר ,חומרי תבליט ועוד.
דרך העבודה הייחודית לרג’יו משתקפת בבניית המקום ובהקצאת הזמן לעבודתם היצירתית של הילדים ובתמיכה מסיבית של מורי האמנות.
אטלייה ברג’יו אמיליה