מאמרים נובמבר 2017נובמבר 2017

ד”ר שלומית אביב

aviv.shlomit@gmail.com

צילום: אורן קאן-יוקאן סטודיו

ללכת בעקבות הילד

 

“לך בעקבות הילד, הוא יראה לך מה הוא צריך לעשות, מה הם דרכי ההתפתחות שלו ובאיזה תחום הוא זקוק לאתגר גדול יותר.

מטרת הילד המתמיד בעבודתו אל מול האביזר איננה רק למידה, אלא מענה לצרכים הפנימיים הטמירים ביותר שלהם ”

מריה מונטסורי

המושג ללכת בעקבות הילד מגלם בתוכו את תמציתה של שיטת מונטסורי. הכוונה הינה להכיר בכוחו היוצר של הילד, לאפשר לו למצות את למידתו  ללא הפרעה, אך מתוך תיווך וליווי בצמיחתו ובהתפתחותו- זו משמעות המושג.

ראשית חובה עלינו להתייחס ולהבין מיהו הילד בעידן זה ומהם צרכיו המיוחדים? מה הוא מגלם באישיותו מהם רצונותיו אשר יוכלו לתמוך בהתפתחותו? מה מבקש המדריך הפנימי בתוכו?

ברור לנו שאין להשוות את הילד וצרכיו הנוכחיים לילד

במאה הקודמת.

מריה מונטסורי הסיקה כי התפתחותו של האדם לעומק אינה תלויה באדם אחר, אלא הוא חייב להתפתח בכוחות עצמו. כך אמרה: ” No human being can be educated by another person – He must do it himself or it never be done”. מכאן שהילד הוא במרכז העשייה.

הכבוד שניתן לו ולרצונו הוא שיובילו לפיתוח היכולות הרבות שבהן ניחן, כלומר הפנמת המידע והחוויות שהוא קולט מהסביבה באמצעות התנסות יובילו למימוש הפוטנציאל העצום הגלום בו בילדותו.

בשיטת מונטסורי יש לאפשר לילד להתנסות בחוויות ללא הגבלת זמן, ובאמצעותן הוא יתפתח בהתאם לצרכיו ולכישוריו וללא תחרות. עוד יש לאפשר לו בחירה חופשית של הפעילויות והעזרים המתוכננים בהתאם להתפתחותו. החקירה, הגילוי, התהייה והטעייה מאפשרים לו לשלוט ביכולותיו ומשחררים אותו מתחושת הנחיתות הטבעית שהוא חש בעולם המבוגרים. הם גם מעניקים לו תחושה של עצמאות מרבית, חופש ופעלתנות.

 

מתוך כבוד לילד ולפעילותו על המחנך בשיטת מונטסורי לאפשר לו חופש פעולה מרבי.

מחנך המפנים ופועל על פי המושג “ללכת בעקבות הילד”  הוא דמות המפתח בחינוך, והוא קשוב ורגיש לתהליך התפתחותו של הילד בכל ההיבטים. המדריך רואה במעשה החינוכי דו-שיח עמוק ומתמשך בינו ובין הילד, דו-שיח שאיננו סמכותי ומתנשא, אלא מכבד ומעריך. המדריך מקנה לילד את החופש לגלות ולטעות ומאפשר לו להביע את עצמו מבלי להתחשב בציפיותיו. וכך הוא תורם ללמידה מעמיקה של הילד.

מונטסורי ייחסה חשיבות עליונה לא רק להכשרת המחנכים כמדריכים, אלא גם לפיתוח אישיותם ועיצובה לפי שיטתה כדי שיוכלו להכיל את הילד בכבוד ולצמצם את נוכחותם במרחב החינוכי. המדריך מתווך בין הילד ובין העולם והסביבה המוכנה. בתום שלב התיווך עליו לשחרר את הילד ולאפשר לו ללמוד בדרכו על פי יכולותיו ובקצב האישי שלו, מתוך אמונה שלמה בעצמתו הטבעית וללא דעות קדומות באשר ליכולותיו.

אחד מתפקידי המחנך בכיתת מונטסורי הוא להכין את הסביבה שבה יפעל הילד. כך ניסחה מונטסורי עיקרון זה “על המחנך לעבוד קשה על מנת שלילד יהיה קל לעבוד קשה”.

על המחנך לכבד את הילד המצוי ולא את הילד הרצוי. ההוראה המונטסורית אינה מתמקדת במעשיו של המדריך, אלא במה שהוא גורם לילד לעשות. התאפקות המבוגר מלהתבלט בסביבה היא החממה היעילה לגידול העצמי והחיובי של הילד. המחנך מתבונן בילד, מתווך בינו ובין סביבתו ומאפשר לו להתנסות וללמוד משגיאותיו. האחריות על תהליך הלמידה מוטלת אפוא על המחנך. איזון מיטבי בין יזמת הלמידה של הילד ובין הנחיית ותמיכת המחנך, המבוססות על התבוננות ממוקדת ותצפית בתהליכי החשיבה של הילד, מאפשר צמיחה מיטבית.

התמיכה שהמחנך מספק לילד והשיח ביניהם מחייבים הקשבה רבת-פנים, לא רק הקשבה במובן האודיטורי, אלא הקשבה מודעת שמשתתפים בה כל החושים ואף התודעה – הקשבה לכל אותם קודים המרכיבים תקשורת בין-אישית. הפדגוגיה של ההקשבה מאפשרת לילד לאמץ מרחב למידה שבו נרכשת מיומנות החשיבה בתיווך המחנך. בעבור המחנך ההקשבה המודעת היא כלי לתצפיות ומעקב אחר הילד וצרכיו, והנתונים המצטברים והמתועדים מאפשרים ליווי עקיב ומהותי. הכלים להתבוננות בפעילות הילד ותיעודה הופך גם את התיעוד למעשה הקשבה של המחנך.

“ללכת בעקבות הילד” אומר יש לתת לילד חופש פעולה ולהימנע מלהכתיב לו כיצד להתנהג ומה לחשוב. לשם כך, יש לארגן את הסביבה החינוכית בדייקנות ומתוך מחשבה מדעית כדי שתתאים לרמת ההתפתחות הפיזית, המנטלית, הקוגניטיבית והרוחנית של הילד ותאפשר לו לפעול בחופשית ובעצמאות ולמצות את יכולתו להתפתח.

לפי עיקרון זה חופש = עצמאות = פעילות.

אידאל החינוך לפי שיטת מונטסורי הוא אפוא ליצור אדם חופשי, שאינו תלוי בדעתם של אחרים או במעשיהם ויכול לספק את צרכיו בעצמו.

נוסף על כך, שיטת מונטסורי מדגישה את פיתוח החושים והשרירים, המסייעים לילד להגיע לשליטה מרבית בגופו, ברצונותיו ובתנועותיו ולזכות ביתר קלות בעצמאות מלאה. כארבעים מכשירים ואביזרים לפיתוח החושים והשרירים נמצאים בכיתת מונטסורי, ובאמצעותם הילד יכול לפתח תחושת סדר פנימי ומתוכה תתפתח משמעת פנימית.

סדר פנימי יכול להתגבש אך ורק מתוך חופש ולא מתוך כפייה. באמצעות השימוש החופשי באביזרים הדידקטיים הילד לומד שאין להתמקד רק בתוכן, אלא גם בסדר שבתוך התוכן. שיטת מונטסורי מדגישה את הסדר, המחשבה והמשמעת הפנימית.

ילד חופשי הוא ילד עצמאי, ולכן ראוי ליצור סביבה שתעצים את תחושת החופש שלו. כאשר הילד פועל בחופשיות ובספונטניות, האישיות העצמאית שלו מתפתחת בהתאם לכוחותיו, כישוריו ויכולותיו. אף שהילד חי בחברה ומשתייך אליה, יש להבטיח שהיא לא תפגע באישיותו, בעצמאותו ובזכות הבחירה שלו.

שיטת מונטסורי חותרת להעצים את יכולת הבחירה של הילד. יכולת בחירה היא מיומנות נרכשת, ומגיל שנתיים וחצי הילד נדרש להתאמן בה בכל עת שהוא בוחר באביזר או בפעילות המתאימה לו או המאתגרת אותו מתוך ההיצע הרחב שלפניו.

הבחירה היא תוצאה של הינע פנימי, ועל כן על הילד ללמוד להקשיב לעצמו, לצרכיו ולרצונותיו. הקשבה זו מהווה בסיס לצמיחתו וטיפוחו. זוהי המשמעות של מעקב אחר הילד ללא הפרעה או התערבות כמו גם מתן העצמאות .אין לעשות עבור הילד את שיכול הוא לעשות עבור עצמו.

“עזור לי לעשות זאת בעצמי” הוא משפט מפתח בשיטת החינוך לפי מונטסורי. השיטה גורסת כי אין לעשות בעבור הילד את מה שהוא יודע לעשות בעצמו ורואה בעצמאות אבן יסוד שנועדה להפוך את הילד לתלותי פחות. ילד המאמן את עצמו בעזרה עצמית ובהתנסות בפתרון בעיות טכניות ואחרות בתהליך של נסייה וטעייה הופך לילד עצמאי, בעל ביטחון עצמי ודימוי עצמי משופר, והודות לתכונות אלה הוא מפתח מטא-קוגניציה.

לפיתוח העצמאות מסייעים הן המחנך, המעודד את הילד ליזום וליצור במרחב, הן האביזרים השונים המצוידים במנגנון לבקרת שגיאות ומאפשרים לילד תהליך של בדיקה עצמית ולמידה עצמאית וספונטנית.

ילדים צעירים אוהבים מאוד לדאוג לעצמם ולסביבתם, ותחומי הדעת בשיטת מונטסורי מסייעים להם לשפר את מיומנותם זו. הקניית כישורי חיים ומיומנויות לטיפול בסביבה, כגון הדחת כלים, נועדו לפתח אצל הילד תחושה חזקה ותקפה של עצמאות וביטחון ביכולותיו.

על מנת שהילד יפתח עצמאות דרוש לו חופש – חופש פעולה וחופש תנועה. מונטסורי התייחסה לחופש כאל הגורם החשוב ביותר בהתפתחות הספונטנית של הילד. החופש מאפשר לילד להביא לידי ביטוי את נטייתו הטבעית ללימוד באמצעות חקירה וגילוי. לפי מונטסורי: “על החינוך לעשות שימוש בכוחותיו הפנימיים של הילד כדי שהוא יוכל להדריך את עצמו”.

כאשר ד”ר מונטסורי דחקה במדריכים “ללכת בעקבות הילד” היא התכוונה לתצפית עקיבה אחר הילד על מנת להציע לילד פעילות, לא כל פעילות, אלא כזו אשר ברגע מסויים בשלב בו הוא נמצא תענה על צרכיו הפנימיים.

למחנך בשיטת מונטסורי , המבקש באמת ללכת בעקבות הילד, צריך שיהיו  המיומנויות לזהות את תקופות הרגישוּת שאותן חווה הילד על רצף ההתפתחות על מנת לתמוך בצרכיו הקוגניטיביים והרגשיים. מיומנויות שאף מאפשרות למדריך לבנות בעבור הילד תכנית למידה מדורגת בהתאם לצרכיו.

חקירת פעילות הילד – תצפיות, מעקב ותיעוד – היא בליבת שיטת מונטסורי, והיא נועדה לגבש תכנית חינוך שתממש את הפוטנציאל הגלום בילד מתוך אמונה בלתי-מסויגת בכוחו היוצר.

התודעה – הקשבה לכל אותם קודים המרכיבים תקשורת בין-אישית. הפדגוגיה של ההקשבה מאפשרת לילד לאמץ מרחב למידה שבו נרכשת מיומנות החשיבה.

הוא דמות המפתח בחינוך, והוא קשוב ורגיש לתהליך התפתחותו של הילד בכל ההיבטים. המדריך רואה במעשה החינוכי דו-שיח עמוק ומתמשך בינו ובין הילד, דו-שיח שאיננו סמכותי ומתנשא, אלא מכבד ומעריך. המדריך מקנה לילד את החופש לגלות ולטעות ומאפשר לו להביע את עצמו מבלי להתחשב בציפיותיו. וכך הוא תורם ללמידה מעמיקה של הילד.

מונטסורי ייחסה חשיבות עליונה לא רק להכשרת המחנכים כמדריכים, אלא גם לפיתוח אישיותם ועיצובה לפי שיטתה כדי שיוכלו להכיל את הילד בכבוד ולצמצם את נוכחותם במרחב החינוכי. המדריך מתווך בין הילד ובין העולם והסביבה המוכנה. בתום שלב התיווך עליו לשחרר את הילד ולאפשר לו ללמוד בדרכו על פי יכולותיו ובקצב האישי שלו, מתוך אמונה שלמה בעצמתו הטבעית וללא דעות קדומות באשר ליכולותיו.

אחד מתפקידי המחנך בכיתת מונטסורי הוא להכין את הסביבה שבה יפעל הילד. כך ניסחה מונטסורי עיקרון זה “על המחנך לעבוד קשה על מנת שלילד יהיה קל לעבוד קשה”.

על המחנך לכבד את הילד המצוי ולא את הילד הרצוי. ההוראה המונטסורית אינה מתמקדת במעשיו של המדריך, אלא במה שהוא גורם לילד לעשות. התאפקות המבוגר מלהתבלט בסביבה היא החממה היעילה לגידול העצמי והחיובי של הילד. המחנך מתבונן בילד, מתווך בינו ובין סביבתו ומאפשר לו להתנסות וללמוד משגיאותיו. האחריות על תהליך הלמידה מוטלת אפוא על המחנך. איזון מיטבי בין יזמת הלמידה של הילד ובין הנחיית ותמיכת המחנך, המבוססות על התבוננות ממוקדת ותצפית בתהליכי החשיבה של הילד, מאפשר צמיחה מיטבית

בשיטת מונטסורי עיצוב סביבה אסתטית משקף את המטרות החינוכיות. סביבה בתכנון מדעי ומחושב, סביבה עשירה ומאובזרת כראוי, מסייעת להתפתחות מעשירה ומואצת של הילד. מונטסורי טבעה אפוא את המושג “סביבה מוכנה”, שמשמעו עיצוב הסביבה החינוכית בהתאם לצורכי הילד וממדיו.

מושג זה החל להתגבש בתחילת המאה העשרים והתפתח כמודל ללמידה מתקדמת במאה העשרים ואחת. המושג נוגע בראש ובראשונה לעיצוב הכיתה והחצר ולתהליכי הפעולה, המשחק והחברות המתרחשים בהן מדי יום ביומו בספונטניות.

הסביבה מאורגנת על פי תחומי הדעת בשיטת מונטסורי ובהיגיון רב, למשל תחום כישורי החיים המצריך שימוש במים זורמים, ממוקם ליד מקור מים. הסביבה המתוכננת כוללת כמובן את האביזרים התומכים בלמידה עצמאית שאינה תחרותית.

בסביבה המוכנה מעגל פעילות מחושב היטב, ובו הילד מאמן את עצמו לבחור באביזר, להשתמש בו ובתום ההתנסות להשיבו למקומו. הסביבה מאפשרת לו אפוא בחירה חופשית וחופש פעולה, וכל שלב בה מוביל לשלב קשה ממנו, וכך נשמר העניין שהילד מגלה באביזרים, המאתגרים אותו שוב ושוב.

מונטסורי, בהיותה פורצת דרך בתחום החינוך, הייתה הראשונה שהבינה את חשיבות הסביבה שבה הילד גדל ומתחנך. בגני הילדים שהפעילה הותאמו לראשונה הריהוט והציוד לממדי הילד. הריהוט המותאם לילד מאפשר לו להעביר בקלות את הכיסאות והשולחנות ממקום למקום על פי צרכיו. גם הציוד, ובו האביזרים החינוכיים, מותאם כמובן בגודל ובמשקל למידותיו ויכולותיו של הילד. למשל, המדפים שעליהם מונחים האביזרים בסדר מסוים ומוקפד, פתוחים ומזמינים; אין ארונות סגורים או מדפים גבוהים, והכול בהישג ידו של הילד.

התרגול מחנך את הילד למשמעת פנימית, ריסון, שליטה וכבוד כלפי הסביבה ואביזריה.

יש לארגן את הסביבה החינוכית בדייקנות ומתוך מחשבה מדעית כדי שתתאים לרמת ההתפתחות הפיזית, המנטלית, הקוגניטיבית והרוחנית של הילד ותאפשר לו לפעול בחופשית ובעצמאות ולמצות את יכולתו להתפתח.

לסביבה המוכנה אווירה חמה, נעימה וביתית, החדרים והחלל מרווחים מאוד, ויש מקום לתנועה חופשית המעודדת אווירה של עבודה ופעלתנות. הסביבה המוכנה משמשת מרחב חינוכי, ובה מתקיים חינוך שאינו נובע מסמכותנות המבוגר ומהוראותיו.

בעקבות תפיסה זאת התפתחה בשנים האחרונות “אדריכלות מונטסורית”, שעל פיה בתכנון גני ילדים ובתי ספר יש להתמקד ברווחת הילד ובנוחיותו ולהקפיד על חללים גדולים, פתוחים ומוארים ועל עיצוב פינות נגישות ומזמינות.

 

החלל המחנך, הוא חלל שמסביר את עצמו-אבל לא כופה את עצמו, חלל שמגיב לפעילות הילדים, מזמין ,מאתגר ומאפשר אינטרקציות. סביבת החקר והגילוי תומכת בילדים בתהליך של יצירת משמעות.

חשיבה מחודשת על החלל המחנך ועיצובו עשויה  לסייע לתרגם את הפילוסופיה החינוכית המונטסורית לשפת מעשה.

ילד חופשי הוא ילד עצמאי, ולכן ראוי ליצור סביבה שתעצים את תחושת החופש שלו. כאשר הילד פועל בחופשיות ובספונטניות, האישיות העצמאית שלו מתפתחת בהתאם לכוחותיו, כישוריו ויכולותיו.

אחד מתפקידי המחנך בכיתת מונטסורי הוא להכין את הסביבה שבה יפעל הילד. כך ניסחה מונטסורי עיקרון זה “על המחנך לעבוד קשה על מנת שלילד יהיה קל לעבוד קשה”.

המדריך מתווך בין הילד ובין העולם והסביבה המוכנה.

לחשיפת הילד לסביבה תרומה רבה להתפתחותו. אם הסביבה אכן מעוצבת בהתאם לצרכיו ומותאמת לשימושו, ובה הגירויים המתאימים והגיוון הראוי, יקל על הילד עד מאוד לספוג את ההתרשמויות מהאביזרים והחומרים המוצגים לפניו ולנטרל את הרעש החזותי הרווח לעתים בסביבת למידה גדושה יתר על המידה. עיצוב הסביבה החינוכית, המהווה מעין קמפוס תרבותי, ותכנונה הם אפוא מהמשימות המורכבות ביותר והחיוניות עד מאוד המוטלות על המחנכים בשיטת מונטסורי.

סביבת לימוד מוכנה, ערוכה ועשירה מאפשרת למדריך להציב לילד מטרות מדויקות ולהראות לו תרגילים שונים, שנועדו לשכלל כישורים מגוונים. המטרות אינן תמיד ישירות, לעתים הן עקיפות, והן נועדו לפתח יכולות של קריאה וכתיבה, יצירתיות ודמיון. לכמה מן המטרות אף יש היבט טיפולי, והן מסייעות לילדים המתקשים במוטוריקה עדינה.

השפה החזותית היא מרכיב קריטי בעיצוב הסביבה המוכנה.

בגני מונטסורי השפה החזותית מושלמת הודות לאביזרים ולשיטת ההוראה. השפה החזותית היא רכיב חשוב בתהליכי היצירה והתצוגה של תכנית הלימודים, ובעזרתה הילד לומד על תלת-ממד, נוגע בחומרים, חש את המרחב ומפתח דימויים ודמיון. הגן הוא קמפוס תרבותי, והילד מתנסה בו בחוויית היצירה והייצוג.

לסיכום, חשיבות החלל המחנך כפקטור להעצמת מימוש הפוטנציאל של הילד אינו מוטל בספק ,או כפי שאמרה מריה מונטסורי :” “הכרחי ונחוץ לילד לחוש יציבות וסדר בסביבתו הקרובה מאחר שהוא בונה את עצמו באמצעות אלמנטים מן הסביבה, אלה היסודות”.