נובמבר 2017קידום השיטה/ככה הכל התחיל/מסרים נבחרים

ילדי מונטסורי / ג’ושוע בל

בתחילת 2007 ג’ושוע בל הכנר הווירטואוז, התייצב בתחנת הרכבת התחתית בוושינגטון, בבגדים פשוטים וכובע בייסבול רחב מצחייה, ועם כינור בשווי של 4 מיליון דולר.

במשך 43 דקות הוא עמד בתחנה וניגן רצף של  6 יצירות מופת מאת יוהאן סבסטיאן בך.

 

זכויות היוצרים על הניסוי הזה – להציב את אחד מן הכנרים הטובים בעולם בתחנת רכבת סואנת, ולבחון האם הציבור יבחין באיכותו הנדירה של “נגן הרחוב” – היא של העיתונאי , ג’ין ויינגרטן מהוושינגטון פוסט.

ה”ארוע” בו ניגן ג’ושוע בל כאדם אנונימי בתחנת הרכבת של וושינגטון, אורגן על ידי הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי לגבי תפיסה, נקודת מבט, טעם אישי, וסדרי עדיפויות של בני אדם.

התוצאה:

. במהלך הזמן הזה בערך 2,000 איש עברו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה.

לאחר כ-3 דקות, איש אחד הבחין שיש שם מוסיקאי שמנגן. הוא האט את צעדיו ועצר לכמה דקות, ולאחר מכן הוא מיהר לדרכו להמשך תכניותיו.

לאחר כ-4 דקות:

הכנר קיבל את הדולר הראשון. אשה זרקה את הכסף לתוך הכובע האדום, מבלי לעצור, והמשיכה ללכת.

לאחר 6 דקות:

אדם צעיר נשען על הקיר והאזין לכנר, ואז הסתכל בשעונו והמשיך ללכת.

לאחר 10 דקות:

ילד כבן 3 עצר, אבל אמא שלו גררה אותו משם, ממהרת לענייניה. הילד נעצר שוב כדי להסתכל על הכנר, אך אמו משכה בחוזקה והילד המשיך ללכת, כאשר הוא מסובב את ראשו כל הזמן הפעולה הזו חזרה על עצמה על יד מספר ילדים אחרים, אבל כל ההורים – ללא יוצא מן הכלל – הכריחו את ילדיהם להמשיך בדרכם במהרה. (יחי הילדים הרגישים והחכמים)…..

לאחר 45 דקות: הכנר המשיך לנגן ללא הפסקה. 6 אנשים בלבד עצרו להאזין לו למשך זמן קצר. כ-20 נתנו לו כסף אבל המשיכו ללכת בקצב הנורמלי שלהם. הכנר אסף בסף הכל 32$.

לאחר שעה: הכנר סיים לנגן ושקט שרר במקום. אף אחד לא הבחין בכך ולא מחא כפיים. הוא לא קיבל כל הוקרה.

אף אחד לא ידע, שהכנר היה ג’ושוע בל, אחד המוזיקאים הגדולים בעולם.

יומיים לפני כן, ג’ושוע בל מילא אולם בבוסטון, עבור מחיר ממוצע לכרטיס של 100$ – בתמורה לאותו המופע בדיוק.

זהו סיפור אמיתי.

הניסוי העלה כמה שאלות:

* בסביבה רגילה, בשעה לא צפויה, האם אנחנו מבחינים ביופי?

* אם הבחנו, האם אנו עוצרים רגע כדי להעריך אותו?

* האם אנו מזהים כישרון בהקשר לא צפוי?

מסקנה אחת אפשרית מניסוי זה יכולה להיות: אם אין לנו רגע אחד כדי לעצור ולהקשיב למוזיקאי הגדול ביותר בעולם, מנגן את היצירות הטובות ביותר שנכתבו אי פעם, עם אחד הכלים היפים ביותר שנעשו אי פעם…

הכינור שלו – סטרדיבריוס מ-1713 ידוע בשם Gibson ex-Huberman. לכינור הפלאי הזה יש סיפור מדהים למדי. בעבר הרחוק הוא היה בבעלותו של הכנר הוירטואוז ברוניסלב הוברמן, מי שיסד את התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הכינור נגנב, ב-1936, מחדר ההלבשה של הוברמן ב”קרנגי הול”. הוברמן לא זכה לראות שוב את כינורו.

50 שנים לאחר מכן, על ערש דווי, התוודה הגנב, כנר צנוע בשם ג’וליאן אלטמן, שהכינור אצלו. הוא הסווה אותו במשחת נעליים וניגן עליו כל חייו. הכינור עבר עוד גלגול או שניים, ובסופו של דבר ג’ושוע בל שהיה להוט עליו כבר שנים, רכש אותו תמורת קרוב לארבעה מיליון דולר. הדיסק הראשון שהקליט בל עם הכינור הזה היה לקט עיבודים לכינור של אריות וקטעי מוסיקה לפסנתר.

הניסוי כמובן הוכיח שיכולתנו להעריך יצירת מופת היא תלוית הקשר, אבל הסיפור הזה מעיד במשהו גם על ג’ושוע בל. אני בספק אם עוד כנר במעלתו היה מוכן להשתתף בהרפתקה שכזו. וממעקב רב-שנים אחריו, דומני שהוא באמת צנוע ובלתי סנוב בעליל. הוא אינו ספון רק באולמות היוקרה לבדם, אלא יוצא אל הציבור.

 

ג’ושוע בל היה ילד בחינוך מונטסורי…….

 

קישור לסרטון הניסוי

https://www.youtube.com/watch?v=hnOPu0_YWhw