מאמרים נובמבר 2017נובמבר 2017

גלית סבג

galitis1975@gmail.com

הגישה הדיאלוגית בגן מונטסורי / גלית סבג

החינוך הדיאלוגי מביא איתו גישה מהפכנית ביחס לחינוך המסורתי.

זוהי גישה המגיעה ממקום שוויוני בה המדריך  הוא יותר המכוון, מורה דרך שמראה לילדים  את הדרך ופחות השולט ובעל הסמכות הבלעדי בכיתה, תפקיד המחנך הפועל בגישה הדיאלוגית הוא ליזום ולקדם דיאלוגים בינו לבין הילדים, בין הילדים, ובינו לבין הצוות החינוכי.

תדמור כתב על חינוך דיאלוגי כ”התרחשות משפיעה ומעצבת השוררת בין מורה לתלמיד המטפחים יחד קהילה שוויונית  בה מתבוננים, לומדים, חושבים ומחפשים משמעות יחד תוך שיח ומגע אנושי אינטלקטואלי ורגשי כאחד. החינוך הדיאלוגי מצריך מהמחנך להכיר ולהבין את עולמו הפנימי של הילד, את ערכיו, לשונו, חוויותיו שכן הכרה זאת היא נקודת המוצא לחינוך.

על כן גישה זו למעשה מובנית בתוך חינוך מונטסורי בבחינת “ללכת בעקבות הילד”.

החינוך הדיאלוגי  קיבל חשיבות ותוקף בגני הילדים ובגיל הרך בכלל, בצורה נרחבת בשנים האחרונות ,בהשראת גישות פסיכולוגיות התפתחותיות שהסבירו והמשיגו את התפתחות תפיסת הזולת והמנטליזציה בגיל הרך.

בחינוך מונטסורי אנו מודעים לכך כי  בגיל הגן מתפתחות יכולות חברתיות, והוא הזמן המתאים ביותר להנחיל כישורים חברתיים שיהוו יסודות לתפיסה העתידית של הילדים את הזולת, ויבנו את יחסם וגישתם למערכות יחסים. וינוקור תיאר את הגיל הרך כתקופה שהיא חלון הזדמנויות ליצוק בילד יסודות נכונים של קשרי גומלין חברתיים

לדיאלוג שבהגדרתו המילונית הוא “רב שיח” ישנם ביטויים נוספים החורגים ממשמעות השיח המילולי, אל עבר מחוות תקשורתיות שאת כולן ניתן לאפיין כמפגשים מקרבים בין שונים. בצורתו האותנטית דיאלוג מאופיין כשיח שוויוני שבו לכל אחד יש מקום שווה להתבטא ולומר את דברו, שיח שיוצר תקשורת מקרבת, שמאפשר קשר לבבי, שיח שמקדם הזדהות עם האחר, הכלה, רגישות וכבוד הדדי.

מעבר לשיח המילולי הוגים שונים מדברים על הדיאלוג כפגישה יזומה ומאומצת של הפרט עם תודעתו ושונותו של הזולת, פגישה לא שיפוטית שעתידה להוליד מציאות שלישית שלא קיימת באף אחד מהפרטים בעצמם.

מערכות יחסים

הגישה הדיאלוגית נשענת על תפיסה אקולוגית, שרואה את התפתחות הילד בהקשר של הסביבה שבה הוא נמצא ומערכות היחסים שמתקיימות בה. לפי המודל של ברונפנברנר  קיימות 5 מערכות סביבתיות שמשפיעות על התפתחות הילד.

המערכת הקרובה ביותר מכילה את ההורים, הגננת והילדים בגן, ולמעשה את מי שהילד בא עמו במגע ישיר. המערכת הרחוקה יותר היא מערכת הקשרים בין הגורמים שהילד בא עימם במגע. מכאן שהילד לא מושפע רק מיחסם של ההורים אליו או מיחסה של הגננת, אלא גם ממערכת היחסים שנוצרת בין הוריו לגננת.

הסתכלות אקולוגית מדגישה את הקשרים בין הגורמים השונים בסביבתו של הילד, נותנת משקל לאיכות מערכות היחסים ביניהם ולוקחת בחשבון מכלול רחב של גורמים העשויים להשפיע על התפתחות הילד. מתוך הזדהות עם תפיסה כזו, משתדלת הגישה הדיאלוגית  לקיים את רוח הדיאלוג בין כל הגורמים הבאים במגע עם הילד: הורים, ילדים, צוות חינוכי, הנהלה ופיקוח.

על כן היא מתייחסת לגורמים שעשויים להשפיע על התפתחותו של הילד בסביבות הללו. ככול שסביבתו של הילד תהיה אחידה ביחס שהיא תספק לילד, יוטמעו בו ערכים חינוכיים בקלות יתר. על כן, הגן הדיאלוגי לא מסתפק ביצירת סביבה דיאלוגית   בתוך כותלי הגן, אלא שואף לרתום גם את הדמויות המשמעותיות שאיתן הילד בא במגע מחוץ לגן, לרוח ולערכי החינוך הדיאלוגי, על מנת ליצור שפה משותפת, שקיפות ואחדות. הגן הדיאלוגי  מעודד מעורבות ושותפות של הורים בנעשה בגן.

לדיאלוג מקום מרכזי בצוות החינוכי בגן. ראשית, הדיאלוג בין אנשי הצוות משמש ככלי מרכזי לביצוע הסתכלות רפלקטיבית על תהליכי הוראה, להסקת מסקנות משותפת, להגדרת מטרות ויעדים ולתכנון פעילויות עתידיות ובשיפור הישגיהם הלימודיים של הילדים.

נוסף לכך, הדיאלוג בצוותי החינוכי הוא הבסיס שממנו מתפתחים דיאלוגים נוספים בגן, הוא מהווה מודל ליצירת דיאלוגים, בין כל אחת מצלעות המשולש צוות חינוכי-הורים-ילדים

דיאלוג פורה בין ההורים לצוות חינוכי אמור להוות מרכיב חינוכי מרכזי שיכול ליצור עולם אחיד ומובן לילד, עולם בו הוא זוכה לגישה דומה בבית ובגן, עולם בו יש לו דוגמה ראויה למערכות יחסים בין מבוגרים משמעותיים בחייו.

מחקרים מצביעים על כך שהגננת ויחסיה עם הילדים, היא הגורם משפיע ביותר על ההסתגלות החברתית וההתקדמות הלימודית של ילדים

. גישה דיאלוגית  ביחסי מדריכה וילד משמעה, בראש ובראשונה  שהמדריכה מתייחסת לילד כאל אדם בפני עצמו, שיש לו דעה שראוי לשמוע ולהתייחס אליה. בניגוד לתפיסות מסורתיות שבהן הגננת מחזיקה בידע ומעבירה אותו לילדים, הרי שבחינוך הדיאלוגי, הידע נוצר ונלמד מתוך האינטראקציות והקשרים שבין הדמות החינוכית  לילד, מתוך ההתייחסות לייחודיותו ולרצונו של הילד ולייחודיותה ועולמה שלמדריכת מונטסורי . הידע אם כך, הוא תוצר של תהליך הלמידה והמחקר של הילדים, ואף של המדריכה  ביחד איתם. בהתאם לכך המדריכה  בחינוך מונטסורי בו מוטמעת התפיסה הדיאלוגית  משתדלת להוביל את הילדים לחקירה ועם זאת “לקחת צעד אחורה”, כדי להיות פנויה רגשית להקשיב לצורכי ולדברי הילד ואף לתחומי העניין שלו, כדי לכוון את תהליך הלמידה על פיהם.

סביר להניח שמתוך הגישה הדיאלוגית במרחב המחנך הרב תרבותי בגן יתאפשר לילדים להביע את דעתם זמן רב יחסית, במגוון רחב של נושאים. למשל, ייתכן שבמפגש המדריכה תאפשר לילדים לומר את דעתם ותהיה פתוחה לכיווני חשיבה חדשים ושונים מאלו שתכננה מראש, היא תשאל שאלות פתוחות, תתייחס אל דברי הילדים ואף תאפשר לילדים להוביל את הדיון. בחינוך הדיאלוגי הגננת מכוונת ומעודדת את הילדים ליצור דיאלוג ביניהם, בהזדמנויות שונות, יזומות, וכן בהתמודדות עם אירועים שוטפים במהלך היום. הגננת תשתדל ליצור הזדמנויות לפעילויות משותפות הדורשות דיאלוג בין ילדים, פעילויות כגון חקר קבוצתי, משימות המצריכות שיתוף פעולה וכדומה. היא תאיר ותעורר בילדים חשיבה ושיח רפלקטיבי על התהליכים הפנים-קבוצתיים במהלך ביצוע המשימה ואת המרכיבים הדרושים להצלחת הצוות, כמו למשל התקשורת והדיאלוג בין הילדים.

הגישה הדיאלוגית בפדגוגיה, מתבטאת בנתינת דגש על בניית תוכנית לימודים שתהיה גם דינמית וגם מובנית. החלק המובנה בתוכנית הוא כל אותן ידיעות ומיומנויות הנחוצות לילדים לפי התפיסה התרבותית של הגן ובהתאם לשלב ההתפתחותי של הילדים. החלק הדינמי הוא האופן בו יועברו התכנים לילד ולקבוצת הילדים, כשהתפיסה המרכזית היא “חנוך לנער על פי דרכו”. הדיאלוג מתפקד כמגשר בין עולמו הייחודי של כל ילד לבין עולמה של הגננת ועולמות הידע המוצעים לו בגן.

את המסקנות לצרכים הייחודים של כל ילד מסיקים מתוך התבוננות והקשבה מעמיקה לילדים

עיקרון חשוב בגישה הדיאלוגית בתחום הפדגוגי הוא יצירת מקום נוח ובטוח לביטוי של הילד. כך  הילד מביא את עולמו ותחומי העניין שלו לכלל הגן.

הילדים חוקרים לומדים ומציגים לקבוצתם את יצירתם ומקיימים שיח דיאלוגי סביב הפרויקט. מודל חינוכי דומה המאפשר נוחות ליישום הגישה הדיאלוגית הוא חינוך מבוסס פרויקטים, הייחודיות של המודל היא שלרוב מדובר בפרויקטים ארוכי טווח שדורשים עבודה קבוצתית, העבודה השיטתית והקבוצתית הנדרשת בפרויקטים מסוג זה מהווה תשתית טובה ליצירת דיאלוגים.

נוסף לכך, מתוך ההנחה כי הילד לומד מסביבתו תדיר, ממערכות יחסים ישירות וממערכות יחסים שמוצגות לו באמצעים שונים, ניתן דגש רב לבחירת הסביבה שאליה נחשפים הילדים ויש הקפדה על סביבה זו. התוכן שמוגש לילדים, בפורמטים שונים, הוא חלק מאותה סביבה חינוכית המשפיעה על הילד.

לשם המחשה, נאמר שבגן דיאלוגי הילדים לומדים לנהל קונפליקט באמצעות דיאלוג וגישור בין הילדים.

בגישה הדיאלוגית הכללים מוחלטים ומוצבים על ידי כלל הנפשות הפועלות בגן (הילדים והצוות) כשכל הכללים נובעים ונמדדים כלפי כלל יסוד אחד – לא לפגוע בעצמי ובזולת. קביעת הכללים תתחיל בדיאלוג בין המבוגרים, דיאלוג שמטרתו ליצור הבנה עמוקה בדבר נחיצות הכללים והסכמה על כללי היסוד. לאחר מכן מתקיים שיח דיאלוגי שכולל את הצוות החינוכי והילדים יחד, באותו השיח מועלים קשיים ואתגרים, מוצעים פתרונות ומגובשות הסכמות בדבר כללי הגן

לגישה הדיאלוגית בגן מונטסורי  ישנה משמעות רבה בניהול קונפליקטים כשנקודת המוצא של הגישה היא שקונפליקטים הם חלק טבעי ומועיל בחיינו ושאין צורך להימנע מהם. הגישה הדיאלוגית מכוונת לייחס עם מינימום שיפוטיות במצבי קונפליקט, ההתייחסות לקונפליקט היא מלכתחילה כאל אתגר או בעיה משותפת שנוצרה באופן טבעי מעצם היותנו בני אדם שונים ומיוחדים ולא שכל אחד מבאי הקונפליקט הוא בעצמו הבעיה של השני. לרוב תיווך המחנך בגישה הדיאלוגית  במצבי קונפליקט יתחיל בצירופי מילים כמו “מה קרה?” “מה רצית?” ולא “למה עשית?” (העשוי להישמע לילד כאמירה שיפוטית). תחילה המחנך יקשיב לכל הדעות וההסברים, תוך שמירה על סדר הדיבור ולעתים ישתמש בחפץ הקשבה. לאחר מכן המחנך ישקף ויסביר את כל המקרה ואת תפיסת המקרה בעיני הילדים השונים. בכך הוא יגביר את יכולת הילדים לתפוס את ה”אחר”, את השונות שלו, הרגשות, הצרכים וההעדפות שלו. לבסוף המחנך יזמין את כל הילדים להציע פתרונות שיועילו ויטיבו עם השותפים בסיטואציה.

הערכה בגישה הדיאלוגית תצא מנקודת הסתכלות המעריכה, ביחד עם הילד, את מעשיו, תוצאות מעשיו ואת הדרכים לשפר אותם, ותימנע משיפוט והשוואת הישגים. ההערכה תכלול את התהליך והעשייה שהילד בחר לעשות ואת התוצר כפועל יוצא מהם, ולא את התוצר כעיקר שאותו שופטים. בהערכה הדיאלוגית לא יינתן דגש מיוחד על הישגיו ותוצריו של הילד אלא יושם דגש על מידת ההשקעה, המאמץ, הנחישות, ההַתמדה, יכולת ההתמודדוּת, ההתאוששוּת והפקת לקחים מכישלוֹנוֹת

על מנת לייצר דיאלוגים משמעותיים בגן נדרשת יצירת סביבה כוללת המקדמת דיאלוג, הילד קולט תדיר מהסביבה מודלים שונים של התנהגויות, בין אם מהתנהלות הסביבה האנושית שמקיפה אותו (ילדי הגן והצוות החינוכי) ובין אם מעולמות התוכן אליהם הוא חשוף (ספרים, סרטים, משחקים, מוזיקה וכדומה). הצוות החינוכי השואפים ליצור סביבה דיאלוגית, ליצור לילד עולם של דוגמאות הראויות לחיקוי, שכן החיקוי היא אחת הצורות המרכזיות בהתפתחותם של ילדים כפי שמובא בתאוריית הלמידה החברתית. החיקוי מקנה לילדים ידיעות ומושגים חדשים.

בתהליך החיקוי הילד מעצב דפוסי התנהגות וערכים על פי הנורמות בסביבה בה הוא חי. הסביבה האנושית של ילדי הגן שכוללת את הצוות, ילדי הגן וההורים מהווה את הדוגמאות המשמעותיות ביותר לחיקוי עבור הילד.

בהסתכלות על התפתחות גישות חינוכיות בעשרות השנים האחרונות ניתן לראות שהגישה הדיאלוגית על אף שהינה נחשבת לגישה חדשנית שמקבלת בהדרגה תוקף במקומות שונים בעולם,היא בעצם משקפת את גישת מונטסורי לחינוך במלואה. אך  נראה שהשינוי הגדול שמביאה איתה הגישה הדיאלוגית מקשה על קליטתה ואימוצה בידי מוסדות ואנשי חינוך רבים והתפשטותה מתקדמת אט אט. רק בשנת 1991 ניתנה בישראל הכרה רשמית לדעותיהם של ילדים, אותה הכרה רשמית התבטאה בהכנסת סעיף באמנה הבינלאומית לזכויות הילד. יוצא מכך שהתנהלות דיאלוגית אינה טבעית בהכרח ומצריכה לימוד ותרגול תדיר של אנשי צוות כדי להכשירם להתנהלות מסוג זה.

על מנת להשריש את הדיאלוגים לכדי גישה ודרך חיים בקרב אנשי הצוות ודרכם ליתר הנפשות הפועלות בגן, נדרש זמן מובנה המוקצה ללמידת עמיתים בצוות החינוכי, נדרש זמן לקיום דיונים רפלקטיביים של הצוות על עבודתם עם הילדים ונדרש זמן לדיאלוגים בדבר יצירת תכנים חדשים המותאמים לילדים לפי אופיים והתפתחותם. כל אלו דורשים משאבים של זמן, כסף ומוטיבציה שלא תמיד קיימים וזמינים בגני הילדים.

בהצלחה לכל מדריכי מונטסורי באשר הם.

 

גלית סבג

מנהלת גני מנטסורי מיקווה ישראל

עובדת סוציאלית קלינית.

חיות הנפש

ההחלטה על כתיבת נושא זה נלקחה לנוכח עלייה די דרמטית בשכיחות ובעוצמת הפחדים, אצל ילדים בגיל הרך ,כפי שמשתפים אותי ההורים.

מי מאתנו ,הורים, מחנכים מטפלים, לא נתקל בפחדים, מצוקות ושאלות אין ספור העוסקות ביצורי דמיון מובהקים המציקים לבני השלוש ומעלה?

אפשר לראות זאת בא לידי ביטוי בהצפת מדפי הספרים בכל העולם וגם אצלנו,

המדפים עמוסים בספרים על מפלצות ויצורי פרא למינהם המשקפים פחדים חבויים.

אין ספק שגם למשחקי המחשב למיניהם ולחשיפה לסרטי ילדים ,יש יד ורגל בעניין…..

אז מהו פחד ואיך מתמודדים אתו?

הפחד הוא תחושה , הרגשה עמוקה אותה כולנו חווים במצבים , בעוצמות ובתדירויות שונות. כמו

כן הפחד נחווה על ידי כל אחד בדרך שונה ,לחץ בחזה , מחושי בטן , תחושה של שיתוק , תחושה של

אי שקט, קוצר נשימה וכו’

הפחד בא בדרך כלל לידי ביטוי חיצוני בהתנהגותיות שונות : בריחה, בכי , צחוק, אחיזה חזקה

באדם קרוב או חפץ, כיסוי הפנים ועוד.

הפחד כשלעצמו , איננו תופעה פתולוגית בהכרח . יתרה מזאת , במקרים מסוימים לפחד תפקיד נכבד

בהישרדות האורגניזם : זה מחייב אותו להיזהר .

התמודדות חיובית עם הפחד, העשויה לכלול הבנת הגורמים לפחד והתקרבות הדרגתית , מתוכננת

למצב המפחיד ועשויה לתרום לחישול האדם ולתחושה של הצלחה ויכולת .

על כן , חשוב ללמוד על סגנונות התמודדות עם הפחדים, לחזק סגנונות התמודדות יעילים, ולהציע

תחליפים לסגנונות התמודדות עם פחדים. יחד עם זאת חשוב להבין את החשיבות של מתן

לגיטימציה לתחושת הפחד ולאפשר הבעה ישירה של רגשות בכלל, ושל הפחד בפרט.

פחד התפתחותי – מתייחס לתחושת חשש המופיעה אצל רבים מבני אותה שכבת גיל, וניתן להבין

אותו על רקע המאפיינים ההתפתחותיים של כל גיל. הפחדים ההתפתחותיים נוטים להיעלם ללא כל

התערבות המקצועית , בתנאי שהתייחסות הסביבה הולמת ונכונה.

עם זאת , יש לזכור כי קיימים הבדלים בין-אישיים נרחבים בדרך הבעת הפחדים על ידי הילדים,

בעוצמות הפחדים ועוד.

הילד מעוות את המציאות במידת מה , על מנת להפוך אותה ליותר מושגת ומובנת .

הסיבות לתופעות שונות בסביבתו של הילד אינן ברורות לו , ובמקביל אין לו כלים מחשבתיים

להבינן . על כן , על מנת לשמור על דימוי עצמי חיובי , מייחס הילד סיבות לתופעות , לפי נוחותו.

הילד אגוצנטרי בגיל הזה, דהיינו תופס את עצמו במרכז היקום ועל כן, הוא חשב שהתופעות סביבו

מתוכננות “בדרך נס” כך שיוכלו לשרתו טוב יותר. השמש זורחת כדי להעיר אותו בבוקר, הירח

מרחף לו בשמים על מנת שלא יפחד מהחושך בלילה וכו’ , הילד אף חושב לעיתים שהוא כל יכול,

מייחס לעצמו ולהוריו כוחות עצומים .

האגוצנטריות והתחושה של עוצמה יתרה, הנן תופעות טבעיות ובריאות בגיל הרך . בלעדיהן עלול

הילד לחוש את עצמו חסר חשיבות וחסר אונים ועל כן לא היה מוצא בעצמו את הכוחות ללמוד,

לחקור וליהנות מהסיבה. ובכל זאת , מתגלים לעיתים בקיעים בתפיסת עולם אופטימית זאת . על אף

כל המאמץ להסביר לעצמו . או לחילופין ההסברים אותם הוא עשוי להעלות מפחידים מאוד.

לתחושת פחד ראשונית בגלל תופעות לא מוכרות , יש תפקיד של הגנה על הילד.

אילולי תחושה זאת, הילד החושב עצמו כל יכול, עלול להיקלע להרפתקאות העשויות לסכן אותו

בסופו של דבר כמו למשל ילד שקופץ מהחלון כשחושב שהוא סופרמן . ילדים הפוחדים מתופעות

אלה ואחרות אינם “פחדנים” , פחדים הקשורים בחוסר הבנה של תופעות בסביבתו של הילד,

מצביעים על כך , שהילד מפעיל שיקול דעת, הוא חושב, והוא מודע לפערים מסוימים בין הבנתו את

המציאות לבין העובדות כפי שהן. ילדים נבונים עשויים להפגין יותר פחד מן הסוג הזה.

פחדים נובעים לעיתים גם בשל רגשות של כעס, קינאה, או דאגה אותם חש הילד אך מתקשה

לבטאם. פחדים אלה לובשים צורה של מפלצות ויצורים דמיוניים המאיימים לפגוע בילד.

להלן מוצגים הסברים לפחדים עיקריים המתרחשים אצל ילדים בגיל הרך ודרכי התמודדות עמם .

כמו כן מוצגים בהמשך אפיונים שונים של טמפרמנט הילד המשפיעים על תחושתו ותגובתו לפחד.

התייחסות למאפיינים אלה עשויים לעזור להורים בהבנת ילדם ובדרך למציאת התמודדות

המתאימה עבורו.

דרכי התמודדות עם פחדים :

דרך התמודדות עם כל פחד מותאם על פי הגורמים הספציפיים לפחד ולמאפייני הטמפרמנט והעדפות

של כל ילד. יחד עם זאת ניתן להתייחס למספר כללים מרכזיים המתאימים להתמודדות עם רוב

מצבי הפחד:

– היו מודעים לכך כי פחדי הילד אינם נעלמים בבת אחת והתמודדות עימם דורשת סבלנות ,

אורך רוח ועקביות .

– לתת לילד תחושת ביטחון כי אנו איתו בהתמודדות עם הפחד.

– לעודד שיחה על תחושת הפחד ועל דרכים מגוונות להתמודד עימה )ניתן להיעזר בספרים ,

שירים ציורים , משחקי דמיון

פחדים דמיוניים , פחדים ממפלצות :

לילד בגיל הרך קיים לרוב דמיון מפותח. היכולת לדמיין דברים מצביעה על התקדמות ביכולת

השכלית . עם זאת מתקשה הילד בגיל זה להבחין באורח ברור בין דמיון למציאות .

דברים או מצבים שאינם ברורים לו עשויים לקבל משמעות מפחידה במיוחד, ולהיות מתורגמים

בדמיונו כחיה מפחידה העלולה להתנפל עליו. דרך המפלצות מבטא הילד את הרגשות הפנימיים

שלו: כעס, שנאה, נקמה, קינאה. המפלצות הופכות להיות היצורים החיצוניים הרעים

המאיימים עליו. לילד קשה לקבל כי רגשות אלה אמנם קיימים גם בתוכו שכן הוא פוחד שמא

רגשות קשים אלה יגרמו לכך שהוריו יכעסו עליו ולא יאהבו אותו )ולכן יעזבו אותו  , כמו כן

פוחד הילד שמחשבות הכעס והנקמה שחש אכן יתגשמו במציאות .

– זכרו כי הילד מאמין בכנות כי מפלצת המשוטטת בסביבה מחפשת אותו באופן אישי. אל

תמעיטו בערך פחדיו.

– הגבילו את הצפייה בטלוויזיה בתוכניות מפחידות והפנו את הילד לתוכניות ילדים בהן

המפלצות מקבלות פן מעודן יותר בשל היותן מבולבלות ,

– אם הילד טוען באמצע הלילה שוב ושוב כי יש מפלצת בחדרו חפשו איתו את המפלצת, גרשו

את המפלצת….

– עיזרו לילד להתיידד עם המפלצת על ידי כך שיצייר אותה באופן מפחיד ובאופן מגוחך

וידידותי. )הומור(

– עיזרו לילד להתגבר על המפלצת למשל כל ידי משפטים שהילד ימציא כמו ” את המפלצת

לא תפחידי אותי, את לא תחליטי בשבילי ” .

או אם הילד מבקש חפץ עימו יוכל לגרש את המפלצת כל פעם שתגיע בלילה –

עיזרו לו לחפש חפץ מתאים .

– שוחחו עם הילד על פחדיו , אמרו לו שאלו פחדים טבעיים שיש לכל ילד. הקריאו לו שירים

וספורים הקשורים לנושא הפחד ודרכי ההתמודדות עימו.

– הסבירו לילד תופעות שונות המתרחשות בסביבתו ועלולות לעורר את דמיונו לפחדו.

פחדי עזיבה

לילדים בגיל הרך קשה לתפוס שאנשים ממשיכים להתקיים גם אם אינם נמצאים בסביבה הקרובה.

הילד תופס את הפרידה מאדם קרוב כפרידה לתמיד. מאחר והילד תלוי בהוריו מבחינה פיזית

ורגשית ואינו חש שיכול לסמוך על עצמו – פרידה מהוריו גורמת לו לפחדים קשים. פחד מעזיבה הוא

פחד מאובדן מקור הביטחון המאפשר את פיתוח העצמאות של הילד.

פחד עזיבה מושפע גם מדברים שאינם קשורים ישירות לילד כמו : התייחסות האם לתהליך הפרידה,

פרידות פתאומיות שילד חווה וכדומה.

כיצד להתמודד :

– כאשר עוזבים את הילד להקפיד תמיד להיפרד ממנו גם אם פעולה זו גורמת לו לבכי . זאת

כדי לאפשר לו תחושת וודאות ושליטה במצב ולמנוע תחושה שנעלמים לו במפתיע.

– לגבש “טקס” פרידה קבוע הטקס הופך לחוליה ראשונה בשרשרת אירועים המסתיימת

תמיד במפגש מחודש עם ההורים.

– לתת לילד סימני זמן מוחשיים לגבי הזמן שבו ההורה ישוב אחרי ארוחת הצהריים , אחרי

התוכנית בטלוויזיה ודו’ .

– לעמוד בלוח הזמנים בו הבטחנו לחזור .

– ילד שזקוק ליותר זמן הסתגלות לסביבה חדשה כמו גן, למשל הישארו עמו מספר דקות

נוספות בגן עד שימצא לעצמו עיסוק או חבר או יהיה ליד הגננת .

פחד מהחושך :

הגורם הרגיל לפחד מפני החושך הוא אובדן שליטה שחש הילד. הילד מאבד בלילה את חוש

ההתמצאות . בלילה יש אפקט מוגזם לרעשים , צלליות , קולות . כמו כן יש לילד פחד פן יהיו לו

חלומות וסיוטי לילה הנובעים מדאגות , לחצים, כעסים עמם מתמודד הילד במהלך היום. גם תחושת

הבדידות בלילה ללא הורה על ידו, מעצימה את תחושת הפחד. לאחר כיבוי האור זהו עם הילד את

מראהו החדש של החדר ואת מקומם של החפצים המוכרים. השאירו דלת פתוחה והבטיחו שאתם

נמצאים בקרבת מקום אליו . אם הילד מתעורר באמצע הלילה ומפחד לחזור לישון בחדרו, שבו ליד

מיטתו ובקול מרגיע עזרו לו להירדם. חזקו את הילד למחרת בבוקר לאחר לילות של הצלחה. אל

תזכירו לילות בעייתיים.

– כשהילד מתעורר מחלום מפחיד אמרו לו “אני יודעת שחלמת משהו מפחיד , זהו חלום, הנה

אני כאן לידך ” . אל תתחילו לחקור את הילד באמצע הלילה על תוכן החלום.

– השתדלו ליצור אווירה מרגיעה ותומכת במשך היום.

– צרו עם הילד טקס “לילה טוב” לפני השינה.

– התמודדות עם פחדי לילה עלולה להמשך חודשים ארוכים ולכן נדרשת שמירה על איזון עדין

בין מתן תחושה על ביטחון והגנה לילד יחד עם שמירה על גבולות .

מאפיינים של טמפרמנט הילד משפיעים על התחושה והתגובה לפחד :

חשוב להכיר את מאפייני ההתנהגות של הילד שהם חלק מהטמפרמנט המולד שלו. הכרות זו יכולה

לעזור להורים להיטיב לקרוא ולפרש את התנהגותו , ולהתאים את התנהגותם לצרכי הילד .

בגיליון הבא תכתוב  ד”ר שלומית אביב  על התמודדות עם פחדים באמצעות האמנות

 

בהצלחה רבה,

 

גלית סבג