יוני 2018מאמרים יוני 2018

ד”ר שלומית אביב

aviv.shlomit@gmail.com

צילום: אורן קאן-יוקאן סטודיו

דמות המחנך

תפקיד המחנך בשיטת מונטסורי תואם את תפקיד המורה בחינוך הפרוגרסיבי בכלל ובזרם הפדרצנטרי בפרט. המחנך אינו מכונה מורה שכן “מורה” נגזר משורש יר”ה שמשמעו הוראה וציווי, ואילו בחינוך מונטסורי המחנך האידאלי הוא מדריך, המלווה את הילד במסע ההתפתחות ההוליסטית שלו, הכולל את הגוף, הנפש והרוח.

על כן, המדריך (Director) הוא דמות המפתח בחינוך, והוא קשוב ורגיש לתהליך התפתחותו של הילד בכל ההיבטים. המדריך רואה במעשה החינוכי דו-שיח עמוק ומתמשך בינו ובין הילד, דו-שיח שאיננו סמכותי ומתנשא, אלא מכבד ומעריך. המדריך מקנה לילד את החופש לגלות ולטעות ומאפשר לו להביע את עצמו מבלי להתחשב בציפיותיו. וכך הוא תורם ללמידה מעמיקה של הילד.

מונטסורי ייחסה חשיבות עליונה לא רק להכשרת המחנכים כמדריכים, אלא גם לפיתוח אישיותם ועיצובה לפי שיטתה כדי שיוכלו להכיל את הילד בכבוד ולצמצם את נוכחותם במרחב החינוכי. המדריך מתווך בין הילד ובין העולם והסביבה המוכנה. בתום שלב התיווך עליו לשחרר את הילד ולאפשר לו ללמוד בדרכו על פי יכולותיו ובקצב האישי שלו, מתוך אמונה שלמה בעצמתו הטבעית וללא דעות קדומות באשר ליכולותיו.

אחד מתפקידי המחנך בכיתת מונטסורי הוא להכין את הסביבה שבה יפעל הילד. כך ניסחה מונטסורי עיקרון זה “על המחנך לעבוד קשה על מנת שלילד יהיה קל לעבוד קשה”.

על המחנך לכבד את הילד המצוי ולא את הילד הרצוי. ההוראה המונטסורית אינה מתמקדת במעשיו של המדריך, אלא במה שהוא גורם לילד לעשות. התאפקות המבוגר מלהתבלט בסביבה היא החממה היעילה לגידול העצמי והחיובי של הילד. המחנך מתבונן בילד, מתווך בינו ובין סביבתו ומאפשר לו להתנסות וללמוד משגיאותיו. האחריות על תהליך הלמידה מוטלת אפוא על המחנך. איזון מיטבי בין יזמת הלמידה של הילד ובין הנחיית ותמיכת המחנך, המבוססות על התבוננות ממוקדת ותצפית בתהליכי החשיבה של הילד, מאפשר צמיחה מיטבית.

למחנך בשיטת מונטסורי המיומנויות לזהות את תקופות הרגישוּת שאותן חווה הילד על רצף ההתפתחות ולתמוך בצרכיו הקוגניטיביים והרגשיים. מיומנויות שאף מאפשרות למדריך לבנות בעבור הילד תכנית למידה מדורגת בהתאם לצרכיו.

חקירת פעילות הילד – תצפיות, מעקב ותיעוד – היא בליבת שיטת מונטסורי, והיא נועדה לגבש תכנית חינוך שתממש את הפוטנציאל הגלום בילד מתוך אמונה בלתי-מסויגת בכוחו היוצר.

התמיכה שהמחנך מספק לילד והשיח ביניהם מחייבים הקשבה רבת-פנים, לא רק הקשבה במובן האודיטורי, אלא הקשבה מודעת שמשתתפים בה כל החושים ואף התודעה – הקשבה לכל אותם קודים המרכיבים תקשורת בין-אישית. הפדגוגיה של ההקשבה מאפשרת לילד לאמץ מרחב למידה שבו נרכשת מיומנות החשיבה בתיווך המחנך. בעבור המחנך ההקשבה המודעת היא כלי לתצפיות ומעקב אחר הילד וצרכיו, והנתונים המצטברים והמתועדים מאפשרים ליווי עקיב ומהותי. הכלים להתבוננות בפעילות הילד ותיעודה הופך גם את התיעוד למעשה הקשבה של המחנך.

קיימת חשיבות רבה להימצאותם של מדריכי מונטסורי בעלי רמת מקצועיות גבוהה, אשר מגיעים להיכרות עמוקה עם הילד, מזהים את צרכיו הייחודיים, יודעים להכיל את הילד מצד אחד ולזהות ולטפל בקשייו מצד שני.

תפקידיו של המדריך הם להכין את הסביבה הלימודית המובנית, לצפות בילדים, לזהות את השינויים החלים בהם מדי יום ולאורך זמן, לקדם את הילד על ידי העברת הקניות כאשר הוא מוכן לכך ולעזור לילד כאשר הוא מתקשה בעזרת שימוש באסטרטגיות למידה שונות. המדריך בשיטת מונטסורי מתווך, מכוון ומאפשר לילד חופש ביטוי וגילוי עצמי הכולל את החופש לטעות – דבר התורם ללמידה משמעותית של הילד.

בשל אמונתה של מונטסורי כי על החינוך להתחיל עם הולדת הילד, היא מיקדה את תשומת לבה בילדים צעירים מאוד ובצורכיהם. מונטסורי הדגישה כי על ההורים והמחנכים להעניק תשומת לב רבה לפיתוח יכולותיו המנטליות של הילד בשנותיו הראשונות.

אמונתה המוצדקת ביכולתו של כל בן אנוש להתפתח ולגדול מגולמת גם בתפיסתה כי העולם עשוי להשתנות לטובה אם יאומצו התובנות החינוכיות בדבר נטיותיו הטבעיות של הילד. “הילדים הם מנוע הצמיחה של העתיד” אמרה.

כלומר תפקידם של ההורים כמחנכים חשוב עד מאוד.

באם ההורה מאמץ התנהלות מונטסורית של כבוד הדדי, אמונה ביכולתו של הילד ודוגמא אישית בהתנהלות היומיומית, הוא משמש בכך כדמות לחיקוי של הילד ובכך מעשיר את הלקסיקון החוויתי והרגשי שלו.

. רצוי שהילד יקבל חופש, ביטחון, עידוד, אהבה ובעיקר משוב חיובי ותמיכה. בשנים אלה, יותר מבכל שלב אחר, תפקיד המבוגר בין אם הוא הורה או מדריך להבין ולהכיל את צרכיו החשובים עד מאוד של הילד ולהפגין סובלנות והבנה.

ראוי להפנים כי עניינה של ההוראה בחינוך מונטסורי כיום, והיה רצוי שיאומץ על ידי שאר שיטות החינוך, אינו בפעילות המדריך או ההורה  בעבור הילד, אלא במה שהוא גורם לילד לעשות. מדריכים קשובים ומיומנים יאמצו את המושג “לך בעקבות הילד”, ובענווה רבה יאפשרו לו לשכלל את מיומנויות הלמידה.