דצמבר 2017מאמרים דצמבר 2017

גלית סבג

galitis1975@gmail.com

חינוך מונטסורי  וחינוך וולדורף -על השונה והדומה

מאמר מקיף זה מנתח וסוקר את ההבדלים בין שתי הגישות החינוכיות חינוך  מונטסורי וחינוך וולדורף.

המאמר נכתב מתוך הצורך הגדול של הורים ומחנכים להבין את שתי הגישות האלטרנטיביות הללו על השונה והדומה שבהן ומתוך המענה שהן מעניקות להתפתחות הילד.

שתי הגישות מתייחסות אל הילד כאל ישות הוליסטית של גוף רוח ונפש ושמות דגש על פילוסופיית חינוך רחב וכוללני, המכבד את הילד כאדם. חינוך המקיף את כל התחומים של התפתחות הילד – התפתחות אינטלקטואלית, חברתית, גופנית, רגשית ורוחנית.

מונטסורי הייתה ‘הנביאה’ הגדולה של האינדיבידואציה בחינוך: “על החינוך

ליצור הגנה ועזרה מעשית לשם התפתחות הילד, ומטרתו העיקרית היא לסייע

בהתפתחות ובטיפוח האינדיבידואל במטרה לשפר את החברה”.  לטענתה, לא מוטל

עלינו להכין את הילדים לחברה מסוימת ומעוצבת אלא לטפחם ולפתח את יכולותיהם

כך שהם עצמם יפתחו ויקדמו את החברה בה יחיו. “מנקודת ראות אחת אפשר לראות

את בית הספר כמקום בו נותנים הוראות ובו לומדים”, אבל אם ברצוננו לראותו כמקום

בו באמת מכינים לחיים הרי ש”הוא חייב למלא את כל הצרכים של החיים והילד”.

חינוך והוראה שאינם רואים לנגד עיניהם את צורכי הילד ומדכאים אותם – “מובילים

להתפתחות של נטיות לא נורמאליות ולא הרמוניות”.  הגישה

הפידוצנטרית  גישה בה הילד עצמו, על צרכיו ורצונותיו, נמצא במרכז העבודה

החינוכית  בה דגלה מונטסורי, קשורה ישירות לשאלת התפתחותו , זאת במובן שצרכיו

העמוקים של הילד קשורים ישירות לבריאותו הגופנית והנפשית.

ישנה נטיה לבלבל את המושג חינוך אנטרופוסופי  וולדורף.

האנתרופוסופיה היא השקפת עולם רוחנית, הרואה יסוד רוחני הן באדם והן בעולם סביבו ויש לה יישומים מעשיים בתחומי חיים רבים, בכלל זה בחינוך, חינוך מיוחד, רפואה, חקלאות, אמנויות שונות ועוד.

על מנת לדייק נסביר, כי על בסיס השקפת העולם האנתרופוסופית יצר רודולף שטיינר ההוגה והמחנך האוסטרי  את גישתו החינוכית

הייחודית, כאשר בעל מפעל סיגריות, שהיה מתלמידיו המסורים, ביקש ממנו

לאחר מלחמת העולם הראשונה להקים בית ספר לילדי פועליו. שטיינר ניגש

במרץ למשימה וייסד גישה חינוכית המבוססת על הבנת הילד והתפתחותו לאור

עקרונות האנתרופוסופיה באותו מפעל, שנתן את שמו לתנועה חינוכית שלמה: חינוך ולדורף.

בבסיס גישה חינוכית זו ניצבת הפסיכולוגיה ההתפתחותית של שטיינר. זו רואה את התפתחות הילד כסדרה של שלבים עוקבים, בה כל שלב נבנה על ומתוך השלב הקודם ומהווה את המשכו הטבעי.

הדגש אינו על מהירות או על הישגיות, אלא על ביסוס השלב ההתפתחותי בו נמצא הילד, פיתוח כשריו ויכולותיו העכשוויים ובנייה איטית ויסודית.

שתי השיטות מתייחסות לתהליך החינוכי כאל חינוך לחיים – חינוך הילד ללמידה הנמשכת שנים רבות גם לאחר סיום הלימודים הרשמיים.

הילדים מתקבלים ביראת כבוד, מחונכים באהבה, ונשלחים לדרכם מתוך הבנה לחופש שלהם.

שתי השיטות שמות דגש רב על אמנות ואסתטיקה ועל חשיבותן להתפתחות האינטלקטואלית אצל ילדים. שתיהן מלוות את הלימוד מתוך חיפוש אחר האמת והיופי, הן משלבות שימוש בחומרים טבעיים (בעיקר עץ), פועלות על גירוי ופיתוח החושים של הילד, ומדגישות ערכי מוסר בתהליך הלמידה. הרמוניה המתבססת על כבוד חשובה בשתי השיטות, והיא כוללת פעילות בכיתת הלימוד כמו גם אינטראקציה בלימוד עצמו.

קיים דמיון בשיטות גם בתחום חיי החברה: בחינוך וולדורף  למשל, אזורי המשחק לכיתות שונות הנם חופפים, ובתחומי הספורט הילדים משנים תפקידים וקבוצות. אין תחרות בין קבוצות ספורט שונות.

שיטת מונטסורי מעודדת משימות לימוד אינדיבידואליות והתנהגות חברתית המכבדת זכויות של ילדים אחרים. בכיתת הלימוד של מונטסורי ישנן קבוצות גיל שונות, והילדים אינם מתחרים ביניהם. הכיתות הרב גילאיות מאפשרות אינטראקציה שונה בין הילדים.

 

בשיטת וולדורף מושם דגש רב על בטחון רגשי כמו על הדרכה אקדמית בתכנית לימוד הכוללת שלושה שלבים: חיקוי (גילאי 0-7), דמיון (גילאי 7-14), ושיפוט עצמי (גילאי 14-21). בשנות הלימודים הראשונות המורה מחויב לעבודה עם אותה הכיתה לאורך 7-8 שנים, והופך לגורם משמעותי בהתפתחות הילד. מערכת היחסים המתפתחת בין הילד והמורה בעלת חשיבות ויכולה להשאיר את חותמה על הילד לכל חייו.

מורים בשיטת מונטסורי לעומת זאת רואים את תפקידם כהכוונה יותר מאשר הוראה במובן המקובל (ובשל כך מורה מכונה directress). קיימים שלושה שלבי לימוד: ילדים בגילאי 3-6 עם מורה אחת. ילדים בגילאי 6-9 וכן 9-12 גם הם עובדים עם מורה אחת בכל שלב, אך נעזרים גם במורים נוספים.

 

ההבדלים בין הגישות:

אביזרים דידקטיים

בכיתת מונטסורי  אין צעצועים רגילים אלא אביזרים דידקטיים מיוחדים בהם הילדים משתמשים בשיטות ייחודיות. האביזרים הדידקטיים מתוכננים כך, שיוכלו לתמוך בהתפתחות המושגית של הילד ולספק לו חוויות והתנסויות לפי תקופת הרגישות שלו – למשל תגובה לצבעים, לצלילים, למישוש וכו’.

מורי מונטסורי רואים את תקופת הילדות כזמן של פעילות מנטאלית בלתי פוסקת. אביזרי מונטסורי נועדו לספק אתגרים ברמת קושי הולכת ועולה. אביזרים אלו הם בעלי מנגנון “תיקון עצמי”, כלומר הילד בעצמו מסוגל לגלות אם עשה טעות, ובהתאם – לתקן אותה. המטרה של “תיקון עצמי” המובנה באביזרים היא לפתח יכולת ריכוז, דיוק והתאמה .

הערך של צעצועים בשיטת וולדורף הוא בכך שהם מסייעים לילדים להבין מחדש את חוויות החיים כאשר הן מתרחשות. הצעצועים עשויים מחומרים טבעיים וצורתן אינה מאוד ברורה, בכדי שהדמיון ישחק תפקיד מכריע במשחק היצירתי – קוביות עץ, קריסטלים, אבנים טובות, בובות המיוצרות בעבודת יד (וללא תווי פנים), וכן שעווה של דבורים. פיתוח הדמיון נחשב לחלק מכריע בהתפתחות האינטלקטואלית של הילד.

 

פילוסופית הלימוד של מונטסורי מתבססת על מושג “הזמן הנכון ללמוד”. מריה מונטסורי זיהתה תקופות רגישות בחיי הילד, והאמינה שבתקופות אלו הילד מראה עניין חזק וטבעי בהיבטים שונים של סביבתו. עבור ילדי מונטסורי, האביזרים הדידקטיים, יחסי הגומלין עם ילדים אחרים ועם המדריכים , מהווים סביבה לימודית המסייעת לשפת דיבור מדויקת, כישורי תנועה ופיתוח החושים.

 

בכיתת מונטסורי נמצאים באותה עת ילדים בגילאים שונים. המדריכה צופה בתגובות הילד לאביזרים השונים ומספקת לו פעילויות אשר מצד אחד שומרות על החופש שלו לעבוד בקצב שלו, ומצד שני מכוונות אותו לשלב האינטלקטואלי הבא.

שיטת וולדורף משתמשת בגישה שונה ומדריכה את הילד להתעוררות אינטלקטואלית. שטיינר האמין שאם ילד “מסוגל במהלך המשחק להקדיש את כל כולו לעולם שסביבו, הוא גם יהיה מסוגל למשימות רציניות יותר בשלבים מאוחרים של חייו, ויקדיש עצמו בביטחון ובעוצמה לשירות העולם.”

בגן וולדורף מאמינים כי ילדים זקוקים לימים של קצב ומטרה, ולבחון מטרות אשר שוות חיקוי, ליצירתיות ולמשחק חפשי. פעילויות של גן כזה כוללות טחינה של גרגרי חיטה לשם אפיית לחם, גידול וקטיפת ירקות לשם הכנת מרק, ציור בצבעי מים, צפייה בתיאטרון בובות אשר עשויות בעבודת יד, הכנת תפאורה של יער מחומרים טבעיים עבור גמדים ופיות, ועוד.

שטיינר האמין בערך של פעילות אומנותית אצל ילדים, לא רק לטיפוח הידע העצמי אלא גם בכדי להניע את התפתחות הילד. הוא פיתח את הפסיכולוגיה של צבע בסביבה החיצונית: הכיתות נצבעות ומעוצבות באופן המתוכנן לגרות רגשות מסוימים ולסייע בלמידה. כיתות לימוד עפ”י שטיינר נבדלות בשימוש של צבע ואסטטיקה, והן למעשה המשך לפילוסופיה האומנותית המאופיינת ביופי ובפרטים המזכירים עיטורי ציורים של ספרי ילדים.

שיטת מונטסורי שמה דגש רב על אמנות כחלק מגירוי חושי ופיתוח יצירתיות.

האמנות נלמדת כתחום דעת וכיום יש בכל מסגרת חינוכית חדר אמנות “אטלייה” המשמש את הילדים על מנת לבטא בחופשיות את תמונות המחשבה שלהם בצד פיתוח מואץ של יצירתיות –תכונה נחשקת המתפתחת כמיומנות הנדרשת לחיי העתיד.

מחנכי מונטסורי שואפים לחבר ילדים עם העולם מסביבם על ידי הצגת אביזרים המשקפים את הטבע, במיוחד בתקופות של טרום בית ספר. הפלא של טבע ומדע מתגלה באופן זה. השמירה על חופש הבחירה של הילד היא חשובה מאוד והילדים מתקדמים בסביבה של “חופש בתוך גבולות”, תוך כדי שהם בוחרים את פעילויותיהם. למרות שהלימודים בשלב בי”ס כוללים תחומים שונים מתכנית הלימוד של מונטסורי, קיים חוסר רשמיות מסוים במבנה תכנית הלימוד, מתוך תפישה שזוהי תקופה של התפתחות וצמיחה, ולילדים מוצגים בדרך כלל גם תחומי לימוד השמורים לשלבים גבוהים יותר.

מורים בשיטת וולדורף פועלים לעורר את הפוטנציאל של כל ילד באמצעות תכנית לימוד המשלבת תחומים הומאניים, אמנות ומדע. סיפור סיפורים, פסטיבלים ופנטסיה בנויים כך שהם מותאמים לגיל הילד, ובהתאם לשלוש דרגות ההתפתחות של הילד. השיעור העיקרי הוא תמיד המיקוד של תכנית הלימוד. שיעור כזה נמשך כשלושה שבועות וקשור באופן הדוק לצורכי הילד על פי שלב התפתחותו.

 

פיתוח הדמיון אינו אמור לעמוד בסתירה להתפתחות הילד, אלא משולב ברכישת היכולת. לדוגמה, פיתוח יכולות של טרום קריאה וטרום כתיבה, מועשר בסיפורי פיות והיסטוריה שמגרים את הדמיון, בציור בעפרונות צבעוניים, בעבודות אמנות עם שעוות דבורים, בפיתוח שרירים ויכולת מוטורית. רשמית, קריאה וכתיבה מתחילים רק בכיתה א’ וזאת על פי הבגרות הביולוגית של כל ילד.

 

בין אם אגדה או היסטוריה, סיפור סיפורים ותקשורת באמצעות דיבור מהווים חלק משמעותי בשיטת הלימוד עפ”י שטיינר. העיבוד הפעיל של הדמיון הוא מרכזי בשיטה גורם זה יכול לסייע לילדים לחזות במידה מסוימת חוויות עתידיות בחייהם, ולעודדם ליצור ולפתח את העתיד הרצוי להם.

שתי הגישות עומדות במבחן הזמן מזה 110 שנים כמעט, ומשמשות אבן שואבת ללא מעט הורים המאוכזבים מהמערכת הממלכתית ומחפשים גישות אשר ייטיבו יותר עם ילדם.

בכתבה  זה נעזרתי  במאמרו המצויין של ד”ר גלעד גולדשמידט ממכללת תל-חי,  “על חינוך מקדם בריאות: חינוך מונטסורי וחינוך וולדורף “.

מומלץ בחום לקריאה ברשת.

 

גלית סבג

מנהלת גני מנטסורי מיקווה ישראל

עובדת סוציאלית קלינית.