אוקטובר 2017מאמרים אוקטובר 2017

רלוונטיות החינוך המונטסורי בעידן המודרני/ קרן אשוש

בשנת 2009, לאחר שלוש שנות מחקר, שבחנו למידה באמצעות מחשבים ניידים-אישיים ופיתוח מיומנויות למידה בחינוך בישראל, עת הגשתי את עבודת התזה במסגרת תואר שני בטכנולוגיות תקשורת בחינוך באוניברסיטת בר-אילן, התוודעתי לראשונה לשיטת החינוך המונטסורי.

בתי, אז בת שלוש, החלה את צעדיה במערכת זו. אודה ולא אבוש לומר כי ההחלטה לשלוח אותה לחינוך אחר, לא נבעה מתוך ידע מעמיק בשיטת מונטסורי, אלא מתוך רצון להעניק לה חינוך שעונה על צרכיה ויכולותיה.

כמי שבילתה עם בתה בשתי שנותיה הראשונות, נחשפתי לסקרנותה, ליכולתה ללמוד ולחקור מתוך הינע פנימי ובאופן עצמאי, את שמעניין אותה. זכורני שבגיל שנה ותשעה חודשים פנתה אלי בתי הפעוטה ובאצבעה הקטנה הראתה אותיות בספר ואמרה “את זה”. המומה ומתלבטת, החלטתי לצעוד עמה בדרך שאותה עניינה. בגיל שנתיים בתי הרכה החלה לקרוא.

דוגמה זו, מעבר לכך שממלא אותי גאווה, הבהירה לי שהסקרנות הטבעית, יכולת בחירתה, ורצונה להעמיק במה שמעניין אותה, בה בעת עם ההקשבה שלי לבחירותיה, אפשרו לה להתפתח בקצב שלה, בלא מעצורים ובלמים שלבטח היו נחלתה, אם הייתה במסגרת חינוכית בלתי קשובה, עם משנה סדורה משלה.

מאז, עברו שנים לא מעטות. היא עודנה מתחנכת על-פי שיטת מונטסורי ועומדת לסיים בשנה זו את בית-הספר היסודי. בכל אסיפת הורים, נהגו מוריה לומר שהיא  “ילדה מונטסוראנית”, הלומדת מתוך סקרנות, חדוות למידה, יודעת לקחת אחראיות על הלמידה, מצליחה בשיתוף עם מוריה להציב יעדים ולסיימם, ופועלת באופן עצמאי בתוך המרחב עם מטרות ברורות ומוגדרות.

טוב וגם יפה.

אך האם חינוך כזה, יאפשר לה, או ללומדים עמה, להשתלב בחברת הידע של המאה ה-21, מחוץ לכותלי בית-הספר?

כדי לבחון סוגיה זו, עלינו לבדוק מהם אותם מיומנויות שעל הלומד לפתח על-מנת להיות חלק מהחברה של המחר.

בעשורים האחרונים, החברה האנושית עוברת תהליך מואץ של התפתחות בכל תחומי החיים וּבפרט בתחום הטכנולוגי. צפוי שקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות יוסיף ויגדל במאה הנוכחית ועל כן נדרשת מערכת החינוך, להתאים עצמה לעולם המתחדש סביבה. עליה להגדיר יעדים חדשים לשילוב הטכנולוגיות בחינוך, כאמצעי לקידום תהליכי הוראה וּלמידה מחד, וּמאידך כאמצעי להכנתם של הלומדים בבית-הספר, להשתלבות בחברת הידע של המאה ה-21, מחוץ לבית-הספר.

בספרו “The Singularity is Near”, כתב ) Kurzweil2004), כי החברה בעשורים האחרונים, עוברת תהליך מואץ של התפתחות בכל תחומי החיים וּבפרט בתחום הטכנולוגי. לתפיסתו, משמעות הדבר היא שקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות של המאה ה-21, יכפיל עצמו ויהיה שווה ערך להתפתחויות הטכנולוגיות שהתרחשו בשתי המאות שקדמו לה.

אחת ההשלכות של תהליך ההתפתחות המואץ, מתבטא בשבירתן של פרדיגמות (מערכות מושגים ותיאוריות קיימות) ועלייתן של פרדיגמות חדשות. תופעה זו, מחייבת את החברה, כמו גם את מערכת החינוך, להתאים עצמה לרוח הזמן ולעולם המתחדש סביבה.

עליה להבין, שהפרדיגמה החינוכית הקיימת, אינה מצליחה לתת מענה לחדשנות שהתעוררה, ומערכת חינוכית שנשענת על מטרות שנוסחו בשנות ה-50 המוקדמות ונשארו במצב דומה עד עצם היום הזה (חן, 2005), אינה יכולה להתקיים עוד.  סיימור סאראסון, פרופסור לפסיכולוגיה, מאוניברסיטת ייל שבארצות הברית, תיאר את מצב החינוך באחת מהרצאותיו באמצע שנות ה-90 במילים אלה: “לו היו האבות המייסדים של ארה”ב חוזרים לכדור הארץ, היו מוצאים עולם זר להם לחלוטין, למעט יוצא מהכלל אחד ויחיד – בית-הספר”. דבריו, טען אוריון, ללא כל ספק, משקפים גם את המציאות החינוכית במדינת ישראל (אוריון, 2005).

כיום, נהיר לכל, שמערכת החינוך במתכונתה – מורה המרצה מול כיתתו מערכי שיעור, בהכרח מנותקת מן המציאות המתדפקת על דלתנו.

שכן, האם יש צורך בשינון תאריכי מלחמת העולם השנייה, יום נפילת הבסטיליה או קרב ווטרלו, כשידע זה ניתן לשליפה באופן מידי מהמכשירים המצויים בידי התלמיד מרבית שעות היום?

האם נדרש תלמיד לשנן משוואות טריגונומטריות או נוסחאות בכימיה, כשאת הידע הזה ביכולתו למצוא בלחיצה אחת?

נכון, שאין לבטל את חשיבותם של נושאי לימוד אלה, אך לא כמטרה עצמה, אלה כפרי להרחבת ידע הלומד, ועל-מנת להפכו לבוגר רחב אופקים.

נגזר שעל מערכת החינוך, כמי שמהווה חלק משמעותי מסביבת החיים של תלמידיה, לעצב פרדיגמה חינוכית חדשה. פרדיגמה שתתבסס על מאפייניו של העידן הנוכחי, תתאים עצמה לחיי התלמידים ותהיה רלוונטית עבורם בחברת הידע של המאה ה-21, וּבעלת רלוונטיות לעתידם כחלק מהחברה של המחר.

גיבוש מטרות חינוכיות חדשות, ברוח השינויים, ובניית פרדיגמות חינוכיות חדשות, ראוי שתתבסס על מאפייני החברה בעידן הנוכחי. מאמרים רבים שקראתי עת עריכת המחקר, לימדו כי על אף הקושי להגדירה נוכח השתנותה הבלתי פוסקת וההאצה בהתפתחויות הטכנולוגיות, ניתן לשרטט שלושה קווים לדמותה של החברה בעידן הנוכחי. זוהי חברה המאופיינת בפוסט-מודרניות, לפיה כל פרט בחברה זכאי להתבונן בדברים מנקודת מבטו האישית, וּבכל דבר ניתן להתבונן מנקודות מבט שונות. זוהי חברה הפועלת במרחב שבו המידע הוא הדומיננטי, הן מבחינת הכמות, הן מבחינת הנגישות והן מבחינת ההשתנות המהירה שלו. בנוסף, מדובר בחברה המנסה להתאים עצמה לתמורות המהירות המתרחשות סביבה (סלומון, 2000).

לאור האמור, האם שיטת החינוך המונטסורית, שיוסדה לפני יותר ממאה שנים, עודנה רלוונטית ויכולה לענות על צרכי הלומד בעידן הנוכחי כחלק מחינוכו לעולם המחר?

ד”ר מריה מונטסורי, שהייתה פורצת דרך, חדשנית ונועזת, הצליחה, בחוכמה זכה וצניעות גדולה, לייסד גישת חינוך פילוסופית השמה במרכזה את הילד כפרט – בעל צרכים, רצונות ויכולות נבדלות ושונות. היא שמה במרכזה את הילד לא ככותר, אלה דה-פקטו.

בתבונתה כי רבה, ומתוך עבודה ישירה עם ילדים וצפייה בהם, הגדירה את אישיותו של הילד, צרכיו ומניעיו, ושמה יסודות אלה בבסיס שיטתה. ששת היסודות העיקריים הינם; עצמאות, מיצוי פוטנציאל, סקרנות, סדר וארגון, יצירתיות ויכולת בחירה.

לטענתה, ילדים שואפים לעצמאות וזקוקים לה. לכן, שכמאפשרים להם לפעול בדרך עצמאית וחופשית במרחב בעל גבולות וחוקים ברורים, הם חשים בטחון ועצמאות כאחד. הם מגדירים את יכולתם לבחור ולברור מתוך המוצע להם. במרחב מוגדר, בו הילד מתכנן את יומו ומארגן את למידתו, תוך בחירת העיסוק בזמן ובמקום מסוים, מועברת אליו האחריות והתחושה כי בוטחים בו, והוא הופך להיות האחראי הכמעט בלעדי על תהליך הלמידה שלו וקצב התקדמותו. עליו להציב יעדים ולשאוף לסיימם.

מתוך כך מצליח הילד להגיע בכל פעם למיצוי הפוטנציאל שלו וזוכה לעדנה ותחושה חיובית של הצלחה. ההערכה העצמית שלו נבנית והצד היצירתי שלו מתחזק.  הוא מונע מתוך סקרנות טבעית חוקר ובודק את הדברים שמעניינים אותו ולומד את הדברים על הווייתם ולא רק על דרך השינון.

הוא לומד היסטוריה לשם הבנת תהליכים היסטוריים שהביעו לפריצת מלחמת העולם או לחתימת הסכם שלום, הוא לומד תנ”ך מתוך היכרות עם גיבורים תנ”כיים ומאפייניהם כגיבורים, הוא לומד מהותן של משוואות מתמטיות ומבין את דרך התהוותן, מה שהופך את השינון לחלק נחמד בתהליך הלמידה.

משמעות הדברים היא שבחברה בה נדרש הילד להתבונן על דברים מנקודת מבטו. ניתן להתבונן על כל דבר מנקודות מבט שונות. חברה בה הידע משתנה, מהיר וזמין. חברה בה הילד נדרש לגמישות מחשבתית וחשיבה יצירתית, על מערכת החינוך לטפח יכולות אלו.

שיטת החינוך המונטסורית, אשר חרטה על דגלה יצירתיות, חקרנות, עצמאות, למידה,  סקרנות, יכולת בחירה, שיטת חינוך ששמה דגש על כל לומד כבודד בעל יכולות וצרכים שונים, ועל כולם כחלק מחברה, ייתכן שהיא התשובה הטובה ביותר לעתיד. רק בשיטה בה הילד יכול להביא לכדי מיצוי הפוטנציאל שלו, פעם אחר פעם, במסגרת תומכת וקשובה, יוכל הילד לפתח עצמו בצורה ראויה ולרכוש כלים שיסיעו לו בהשתלבותו בעתיד בעלת שינויים הולכים ומואצים.

פזרו בשורה זו ונשמחה.

אוריון, נ. (2005).  דו”ח דברת: איפה הילד?. בתוך צ. שורק וד. פז (עורכים), רפורמה ללא פדגוגיה. הסתדרות המורים בישראל. תל-אביב. עמ’ 11-14.

חן, ד. (2005). דו”ח דברת: בחינה מחודשת של הנחות היסוד של החינוך. בתוך צ. שורק וד. פז (עורכים), רפורמה ללא פדגוגיה. הסתדרות המורים בישראל. תל-אביב. עמ’ 7-10.

סלומון, ג. (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המודרני. זמורה-ביתן. חיפה.

Kurzweil, R. (2004). The Singularity is Near. Times Books. New-York.