אוקטובר 2017מאמרים אוקטובר 2017

ירון יעקב

jacobyaron@gmail.com

הרומן שלי עם מריה

מאת ירון יעקב- מחנך ומדריך בבית הספר ובחטיבה הצעירה “דרך הילד”

 

 

לאחר שיצאתי מהשיחה עם מנהלת מרכז ההכשרה והגן של ׁ(Association Montessori Internationale)

A.M.I בלונדון הרגשתי הרגשה עצומה של שליחות, אני ארשם פה למרכז ההכשרה ואלמד איך עושים את זה, איך מגיעים למצב שבו הילדים נראים כל כך רגועים ועם זאת כל כך עסוקים ומעוניינים באותו זמן ואביא את הדרך הזו לילדי ישראל ויהי מה!

 

כשהגיעו אלי טפסי ההרשמה הגיעה איתם גם הבקשה לכתוב חיבור של 750 מילים בנושא “למה אני רוצה ללמוד חינוך מונטסורי?”

 

“איך אכתוב שבע מאות וחמישים מילים? ולמה באמת אני רוצה ללמוד את החינוך הזה?”…

“האם כדאי לעזוב את כל העניין ולוותר?” שאלתי את חברי דני דיגיט (שכשהגיע ללונדון מהשכונות של חיפה, עם אנגלית סבירה, אך השקיע מאמץ והגיע לסיים בהצטיינות דוקטורט בביו-אינפורמטיקה באוניברסיטת מנצ’סטר)

 

איך אכתוב על נושא שאין לי מושג עליו בכלל? באנגלית? ועוד בכתב יד?! הרי לא כתבתי באנגלית מאז התיכון, מקסימום הקלדתי, ואת השנים הקודמות של חיי ביליתי בבישול מטעמים בכל מיני מטבחים של מסעדות ברחבי תל אביב ושם אין שום צורך לכתוב באנגלית.

 

“אל תדאג” אמר לי דני, “אני עוזר לך, זה שטויות כותבים הקדמה כמה משפטים אח”כ נרחיב אותם ואז נעשה השוואה כזאת – אם משהו אחד קורה אז אנחנו מסיקים שמשהו אחר יקרה, ואז תכתוב על מורה אחת או גננת שהשפיעה עלייך לטובה…”

 

הו ואוו…

 

“אני לא יכול לזכור איזה מורה או גננת שהשפיעה עלי לטובה או בכלל הבינה אותי”

 

עברתי בזכרוני על כל הגננות המורות והמחנכים שהיו לי בכל ימי חיי (מדהים שאנחנו זוכרים את כולם) חלקם נחמדים יותר חלקם נחמדים פחות, ואז נזכרתי בו, יענק’לה שיינברג שהיה המחנך שלי בתיכון

זכרתי איך הוא ראה אותי כבן אדם שעומד מולו, תמיד מקשיב ומבין בסבלנות ואיך הוא אהב ללמד אותנו היסטוריה בהתרגשות כזאת.  המורה שהכי השפיע עלי רק כי ניסה להבין אותי.

 

אחרי כמה ימים של התבשלות עם הרעיון שבהם ישבתי על זה לבד או עם דני הגיע הלילה שלפני מועד ההגשה של החיבור וטפסי ההרשמה, נשארתי ער ועבדתי על זה לבד עד השעות הקטנות של הלילה וכתבתי את הכל בכתב יד יפה ומסודר (עד כמה שיכולתי)

 

קמתי מוקדם התארגנתי לצאת והחלטתי לקרוא את כל מה שכתבתי לפני שאני שם במעטפה ונותן את זה למנהלת של המקום הכי מכובד שהכרתי

 

והנה כשאני קורא את הכל שמתי לב שכתבתי את פסקה שלוש לפני פסקה שתיים!! מאוד נלחצתי ולא ידעתי מה לעשות, אם אגיש את זה כך זה יהיה לא מובן ואסון, אבל אין לי זמן לשבת ולכתוב הכל מחדש מאחר וממש השתדלתי לכתוב את הכל באנגלית יפה וברורה וזה לוקח יותר מהחמש דקות שנשארו לי עד שאני צריך לצאת ולתפוס את הטיוב והאוטובוס בכדי שאוכל להגיע בזמן הנקבע

 

החלטתי שאני סומך על הגורל הפעם, לקחתי מספריים, גזרתי את פסקה שלוש, העברתי אותה למקום הנכון והדבקתי עם סלוטייפ.

 

“אתה עשית מה?” שאל אותי דיגיט כשסיפרתי לו בערב כשנפגשנו בפאב, “טוב, טוב אל תדאג” הוא אמר כשראה שאני מתחיל לדאוג “הם מלמדים חינוך מונטסורי הם בטח יחשבו שאתה בחור יצירתי ויקבלו אותך”

 

דני דיגיט כבר הבין בערך כמוני את הרעיון הכללי שאליו שואפת הפילוסופיה המונטסורית

חברת התרופות הכי גדולה בבריטניה כבר שלחה לו פרס מתנה על זה שהוא עבר את המבחנים בהצטיינות והציע לו לבוא לעבוד אצלה כאשר יסיים ללמוד-הבחור באמת חריף

 

אז מה אתם חושבים? התקבלתי?? בטח שהתקבלתי!! 🙂 שילמתי את הסכום ואת הדיפוזיט,  וחזרתי לארץ הקודש בכדי לחדש את ויזת הסטודנט שלי…

 

“אם אין לך מסמך שמוכיח נוכחות מלאה בקורס שעשית, בוויזת סטודנט האחרונה שלך אז אין לך טעם להגיש בקשה לוויזת סטודנט נוספת, זה שינוי שנכנס לפני חודש ואין מה לעשות”

 

אמרה לי הפקידה בשגרירות בריטניה בארץ

 

“אבל כל החיים שלי שם, החברה שלי, הדירה שאני שוכר, הדברים שלי,!  הנה תראי נרשמתי ללימודים הגבוהים של A.M.I במקום הזה והנה הוכחה ששילמתי חמישים אלף שקל!! והנה הוכחה שהתקבלתי”

לא עניין את הפקידה שום דבר, אם אין את המסמך הנדרש אין טעם להגיש את הוויזה ואני כבר לא יכול להשיג מסמך שכזה.

 

רציתי לבכות,

דפקתי את הראש בקיר של המעלית כל הדרך למטה מהשגרירות.

איך בוויזה הקודמת נרשמתי ללימודי אנגלית והלכתי אולי רק שלוש פעמים עד שהבנתי שזה ברמה נמוכה מידי בשבילי ושאני כבר יודע את כל מה שמלמדים שם, איך לא שאלתי אם התנאים של החידוש וויזה שוב השתנו? (כי הרי הם השתנו בשנה האחרונה פעמיים)

 

אבל כשהגעתי למטה עוד לפני שהדלתות של המעלית נפתחו נזכרתי שהכל לטובה ושצריך לבטוח בגורל ומה שצריך לקרות קורה…

 

שנייה לפני שיצאתי מהשגרירות התקשר אליי חברי אוהד ושאל איך בארץ ואם יהיה לי זמן לבקר אותו הפעם, סיפרתי לו את כל הסיפור איך גיליתי את הדבר המופלא הזה שקוראים לו מונטסורי ושלא מחדשים לי את הוויזה ואז הוא אמר רגע רגע רגע מה אמרת? מונטסורי? לאמא של החבר הכי טוב שלי יש גן מונטסורי והיא מהיחידות בארץ נראה לי…

 

“מה?!?? מה הסיכויים?!??” קיבלתי שוק קל

 

“תרשום, תרשום מספר טלפון”,הוא אמר לי  “שלומית אביב קוראים לה…דוקטור שלומית אביב”