אוקטובר 2017מאמרים אוקטובר 2017

ההתחלה

פרק זה לקוח מהספר מונטסורי והילד במאה ה – 21

© כל הזכויות שמורות

מריה מונטסורי נולדה ב-31 באוגוסט 1870 בצ’רוולה, מחוז קטן בחבל אנקונה שבאיטליה.

מריה הייתה ילדה מחוננת, עקשנית, מלאת שמחת חיים וביטחון עצמי. בהיותה בת שתים עשרה עקרה עם הוריה לרומא.

אמה רנאלדה באה ממשפחה בעלת רקע אקדמי והייתה משכילה מאוד ורחבת אופקים יחסית לאישה במאה התשע עשרה ויחסית לאירופה של אותה תקופה.

אביה של מריה אלסנדרו מונטסורי, בן למשפחת אצולה מבולוניה, היה איש צבא בעל תפיסה שמרנית ביותר, ולאורה גידל את בתו היחידה. לעומת זאת, אימצה אמה רנאלדה דעות ליברליות יותר ועודדה את בתה לפתח תחומי עניין על פי נטיותיה וסקרנותה ולהביא לידי ביטוי את יכולות הלמידה שלה על אף הגבלת הנשים והצבתן במקום נמוך במדרג החברתי באותה עת.

לרנאלדה היה תפקיד חשוב ביותר לא רק בעיצוב תודעתה של מריה, אלא בגיבוש התפיסה הפילוסופית שבבסיס שיטת מונטסורי, והשפעותיה היו מרחיקות לכת וניכרות עד היום.

בניגוד לעמדת אמה, אביה של מריה סירב לגישה פלורליסטית ופתוחה זו וחשב שהשפעתה על חיי בתו הצעירה אינה ראויה ואינה מקובלת בחברה. רנאלדה תמכה בכוונת מריה ללמוד מתמטיקה ומדעים, ואילו אביה התנגד לרעיון.

בהיותה בת שלוש עשרה החלה מריה ללמוד בבית ספר טכני המיועד לבנים, וסיימה אותו בציונים גבוהים. זו הייתה הסיבה שעל אף היותה אישה היא התקבלה לטכניון יוקרתי ולמדה בו מתמטיקה, מדעים ושפות.

התכנית לעתיד

לאחר סיום לימודיה בטכניון היא החליטה להמשיך ללימודי רפואה באוניברסיטת רומא. גם לרעיון זה התנגד אביה, ואילו אמה תמכה בו. למרות התנגדות אביה השיגה מריה את הסכמתו ללוותה לאוניברסיטה בתואנה שתמשיך בלימודי המתמטיקה, הפיזיקה והמדעים, אולם בפועל היא התחילה ללמוד רפואה. התקבלותה לבית הספר לרפואה הכעיסה את אביה כל כך, עד שפסק מלדבר עמה והתמיד בכך שלושה חודשים.

היא גם הדהימה את הסובבים אותה שכן באיטליה של סוף המאה התשע עשרה לא היה ניתן להעלות על הדעת אישה בתפקיד רופאה. למרות הכול, בשנת 1890 מתוך עקשנות אשר הפכה לסימן ההיכר שלה, החלה מריה בלימודי קדם-רפואה באוניברסיטת רומא.

לימודיה והכשרתה כרופאה נתקלו בקשיים רבים. היא סבלה מיחס עוין מצד הסטודנטים אשר למדו עמה. למזלה אופייה הנחוש ועצמאותה זכו להערכה ועידוד רב מצד אמה. אחד המקרים, שבהם מריה כמעט ויתרה על שאיפתה להיות רופאה, היה כאשר חקרה לבדה בלילה גופות בחדר הניתוח במסגרת לימודי האנטומיה. היא נאלצה לשהות שם לבדה מאחר שניתוח גופה עירומה במחיצת גברים נחשב לא נאות ולא מקובל.

מריה הייתה סטודנטית מבריקה וסיימה את חוק לימודיה בשנת 1896 המובילה בהישגיה בכיתתה.

בשנתיים שלאחר מכן התמחתה ברפואת ילדים, נשים ופסיכיאטריה במכון רג’ו  קליניק, ובסיום ההתמחות היא החלה לעבוד בבית החולים הפסיכיאטרי של אוניברסיטת רומא סן ג’ובאני. מריה מונטסורי הייתה לאישה הראשונה באיטליה אשר הוסמכה לרפואה.

נוסף על עבודתה ניהלה מונטסורי מחקר על תרופות פסיכיאטריות וגילתה כי הטיפול הכללי בילדים שלהם קשיים תפקודיים הוא ברמה נמוכה ביותר. בביקוריה בבתי החולים היא הבחינה כי ילדים בעלי עיכובים בהתפתחות וילדים בעלי פיגור שכלי שוהים בתנאים לא נאותים ואף סובלים מהזנחה. כמה מהילדים נאלצו לחלוק את משכנם עם מבוגרים תשושי נפש.

מתצפיותיה הסיקה מונטסורי כי הילדים נמצאים במצב של חוסר מנטלי וחוסר בחוויות, התנסויות וגירויים. בסביבתם לא היה אף גורם אחראי הממריץ אותם לפעילות, המספק להם אביזרי עזר שיגרו את חושיהם או משחקים שיאתגרו אותם. היא צפתה כיצד בלית בררה הילדים שוכבים על הרצפה, מלקטים פירורים וממוללים אותם בידיהם. אך לא רעב למזון הוא שהניע אותם, אלא רעב לגירויים שניסו להשיג בכוחות עצמם.

מונטסורי החלה ללמוד את עבודותיהם של אדוארד סגאן וז’אן מרק גספר איטרד.

ז’אן מארק גספר איטרד (1883-1775) היה מאבות החינוך המיוחד, והוא גיבש תזה שעל פיה התנסות עשירה בגירויים מקדמת את התפתחותם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ועיכובים בהתפתחות. עבודתו הדגישה שראוי לנהוג בכל ילד בכבוד ובהבנה ולהתייחס לצרכיו האינדיבידואליים.

התזה הייתה פורצת דרך שכן הודות לה הוא פיתח אפרטוס מעשי וייצר אביזרים אשר נועדו לפתח את התפיסה החושית של הילד ואת יכולותיו המוטוריות. תפיסתו המדויקת והחדה, שלפיה יש בסביבה מועשרת בגירויים המותאמים להתפתחות הילד לפצות על עיכוב בהתפתחות הנגרם מסיבות תורשתיות, הייתה מהפכנית לתקופתו. התזה שלו פותחה על פי ניסיונו ללמד קרוא וכתוב ומושגי יסוד ילד בן שתים עשרה אשר נמצא נטוש ביער ליד אביניון, לא ידע לדבר ולא השתייך לעולם המתורבת. הספר “ילד הפלא מאוורון” מלמד על ניסיון זה.

תלמידו של איטרד אדוארד סגאן (1812¬¬-1898) היה רופא צרפתי, אשר טיפל בפריז באותה תקופה בילדים בעלי מוגבלויות. הוא ייסד בעיר בית ספר לחינוך מיוחד שפעל על פי אמונתו כי חינוך עם כבוד לפרט יכול לעודד את הפוטנציאל החבוי בו.

סגאן הגה ועיצב שורה של התנסויות ואביזרים שביכולתם להאיץ את התפתחות החושים ואת היכולות המוטוריות של הילדים. אביזרים אלו שימשו בתחילה לאימון מערכת השרירים ולאחר מכן לאימון החושים.

מונטסורי אימצה ופיתחה את האביזרים שגיבש איטרד, ומשיטתו של סגאן אימצה את תהליך האימון החושי, והוא יושם בשיטתה בהרחבה בשנים מאוחרות יותר. לדוגמה, כאשר מונטסורי ניהלה כיתה של ילדים חירשים בעלי קשיים מנטליים, היא אימצה חלק מהאביזרים שפיתח סגאן לאימון החושים ופיתחה אביזרים משל עצמה.

היא הבינה כי על מנת לשכלל את מיומנויותיה והבנתה ולמצוא תשובות לשאלותיה באשר לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים עליה ללמוד עוד, ולכן בשנת 1897 היא חזרה לאוניברסיטה ולמדה חינוך. היא הרחיבה את ידיעותיה בפדגוגיה ולמדה את עבודותיהם של הוגים בתחום, בהם ז’אן-ז’אק רוסו, יוהאן היינריך פסטולוצי, רוברט אוון ופרידריך פרובל. היא אף תרגמה את הכתבים של איטרד וסגאן לאיטלקית על מנת שתוכל להבין את רעיונותיהם לעומק.

שישים שנה קודם לכן ייסד פרובל גן ובית ספר לילדים צעירים, ובו הושם דגש בחשיבותו של המשחק בילדות המוקדמת. בגן ילדים זה המציא ותכנן פרובל סדרה של משחקים, ציוד ואביזרים וקרא להם “מתנות”.

אוון ייסד באנגלייה בית ספר לילדי עובדי בית החרושת לכותנה, ועל פיו הוקמו בתי הספר הבריטיים.

על פי השיטות השונות שלמדה התפתחה ההבנה הייחודית למונטסורי בתהליך תכלול אלמנטים, דעות, ידע וגישות חינוך.

חיים אישיים

בשנת 1898 נולד מריו מונטסורי, בנם מחוץ לנישואים של מריה וד”ר ג’וספה מונטסנו, שהתמחה אף הוא במרפאה שבה עבדה. מריו נשלח למשפחת אומנה בכפר, ומריה ויתרה על האפשרות להינשא בידיעה כי אם תינשא תיאלץ להפסיק את עבודתה כרופאה. כשביקרה את מריו בכפר, היא הציגה את עצמה כדודתו, ורק בשלב מאוחר מאוד נודע שהיא אמו.

מה חשבה האישה הצעירה הנושאת את דגל החינוך בגיל הרך, כאשר נאלצה לוותר על בנה הצעיר בשל מגבלות החברה וצביעותה? אין ספק שהחלטתה לוותר על גידולו של מריו על מנת להמשיך בקריירה מתוך אמונתה העזה בצדקת הדרך הייתה טראומטית מאוד בעבורה, והיא ממחישה את עצמתה כאישה וכאדם.

סביר להניח כי החוויה האישית הקשה הזו הובילה למעשה את מונטסורי לפתח את התאוריה למען הילד במשמעו האוניברסלי. בשל כך הפכה עבודתה לחשובה מאוד בעבורה ויקרה ללבה, והיא הקדישה זמן ומאמץ נוספים לפיתוח דרכה החינוכית. נראה שחוויה זו היא גם הסיבה למאבקה למען זכויות הנשים והשוויון בין המינים.

בשנת 1899 בקונגרס מיוחד לחינוך והוראה שהתקיים בעיר טורינו, הרצתה מונטסורי על רעיונותיה בחינוך. נוסף על פיתוח התאוריה הפדגוגית שלה היא הגיעה להבנה פורצת דרך כי עליה לחנך את המחנכים. העיכוב בהתפתחות הילד היה לדעתה בעיה פדגוגית ולא בעיה רפואית, כלומר בעיה הנובעת בעיקר מאזלת היד של המחנכים בבואם להציב אתגרים ולהציע לילד פעילויות מותאמות התפתחות. אין ספק שזו הייתה דעה רדיקלית בעת שהמחנך נחשב בעל סמכות בלתי-מעורער. לדעתה, הילד מסתופף בצל המחנכים. שליטת המחנכים מאלצת אותו לנקוט אמצעי התגוננות, הנוגדים את טבעו האמתי ואת נטיותיו האוניברסליות. על מנת לשפר את החינוך יש למתן את תחושת העליונות של המבוגרים ולהביאם לנהל עם הילד דו-שיח של כבוד וענווה.

לאחר הופעתה בקונגרס ביקש ממנה שר החינוך של איטליה באותה העת להעביר למורים קורס והרצאות על חינוך ילדים בעלי צרכים מיוחדים – בתקופה ההיא כונו ילדים אלה “מפגרים”.

בשנים 1899¬-1901 ניהלה מונטסורי את בית הספר למורים. בעבורה זו הייתה תקופה של פעילות אינטנסיבית – היא אימנה מורים, לימדה ילדים בעלי עיכובים בהתפתחות במרפאה שבה עבדה, ובבית המחסה היא פיתחה וניסתה אביזרים דידקטיים שונים שסייעו לילד להפוך ללומד עצמאי. בעת פיתוח האביזרים הללו שאבה מונטסורי השראה מהפיתוחים של איטרד וסגאן.

הודות לליווי ולהדרכה המדויקת והעקבית שהעניקה מונטסורי לילדים שבפיקוחה, הצליחו כמה מהם ללמוד לקרוא. כך כתבה מונטסורי: “הצלחתי ללמד ילדים בעלי צרכים מיוחדים שהיו בבית המחסה לקרוא ולכתוב ברמה טובה כל כך עד שיכולתי להביאם לבית הספר הציבורי על מנת שייגשו לבחינות עם ילדים רגילים, והם אף עמדו בבחינות בהצלחה”.

בשנת 1901 התפטרה ממשרתה בבית הספר להכשרת מורים וחזרה ללמוד באוניברסיטת רומא קורסים בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. בשנת 1902 זכתה בפרופסורה בפדגוגיה אנתרופולוגית, ובד בבד היא המשיכה את פעילויותיה הנוספות. שאיפתה של מונטסורי הייתה להביא לרפורמה במערכת החינוך באיטליה.

ההזדמנות לה חיכתה

בשנת 1906 החל ראש ממשלת איטליה ג’ובאני ג’וליטי ביישום רפורמה חברתית-כלכלית נרחבת. במסגרתה הוקמו בתי ספר יסודיים, ומורים נקראו לשפר את החינוך היסודי.

בהיותה בת שלושים ושש נקרתה בדרכה של מונטסורי ההזדמנות לממש את שאיפתה. במסגרת תכנית להתחדשות עירונית הוחלט בעיריית רומא לפתח את הפרברים. לתכנית נבחר רובע סן לורנצו, מפרברי רומא, משום שהוא נחשב רובע נחשל ואלים במיוחד, ובו משפחות משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות וגם בשל הצפיפות הרבה שבה חיו התושבים וילדיהם הרבים.

לילדי התושבים נדרשה מסגרת חינוכית כלשהי, וכאשר במסגרת הרפורמה החברתית-כלכלית הוחלט להקים ברובע מוסד חינוכי והוצע למריה מונטסורי לנהלו, היא קיבלה את ההצעה בהתלהבות רבה. הוקמו שני בתי ספר לפעוטות וילדים בני שלוש עד שבע. אחד מהם היא כינתה בשם “קאזה דה במביני” – בית הילדים, ולמדו בו כשישים ילדים. הודות להתלהבותה, כישרונה ומרצה הרב הפכה מונטסורי את בית הספר למקום ידידותי ואסתטי. בית הספר היה הצלה של ממש להורי הילדים שעבדו שעות ארוכות. היו בהם חסרי השכלה של ממש, והם העריכו מאוד את מה שבית הספר תרם לילדיהם. אמנם בית הספר שכן במרתף קטן בבית דירות, אך זו הייתה התחלה צנועה של מה שלימים תהיה תנועת חינוך שתפעל ותשפיע שנים רבות.

בבית הספר, שבו למדו ילדים רגילים, יכלה מונטסורי לבחון את גישתה החינוכית הלכה למעשה. היא הניחה כי שיטתה, שהועילה כל כך לילדים מעוכבי התפתחות, תתאים גם לילדים רגילים. כך כתבה מונטסורי: “אני מרגישה כי בעבודתי עם ילדים מעוכבי התפתחות יכולתי ליישם את שיטתי אך במידה מוגבלת. אני משוכנעת כי אם איישם את אותה השיטה בעבודתי עם ילדים רגילים, היא תפתח ותעצים את יכולותיהם הפיזיות, הרגשיות והמנטליות באופן מופלא ומפתיע”.

מונטסורי החלה בחינוך הילדים באמצעות עבודה מעשית – הילדים הבוגרים מילאו מטלות ומשימות יום-יומיות, כמו ניקיון הכיתה, הכנת ארוחות וטיפוח כיתת הלימוד. היא הציגה והדגימה את אביזרי החושים שבהם השתמשה בעבר כשחינכה ילדים בעלי צרכים מיוחדים. שלא כמותם, הילדים הנורמטיביים לא היו זקוקים לתיווך והמרצה על מנת למלא את משימותיהם, הם היו מלאי אנרגייה וסקרנות וייחלו לפעילות.

עבודתה ותצפיותיה בקאזה די במביני הניבו שורה של תובנות יסוד ומסקנות, ומאוחר יותר הן היו ליסודות השיטה.

שיטת החינוך של מונטסורי על הוראתה המדויקת ויישומה בחינוך ילדים צעירים הביאה להישגים חסרי תקדים. שנתיים לאחר מכן הוקמו עוד שני בתי ספר ברוח דומה. בבית הספר השלישי, שבו למדו ילדים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר, הוכח מעל לכל ספק כי השיטה טובה מהחינוך הרגיל והשמרני שהרי כל הילדים השיגו הישגים גבוהים והפגינו יכולת למידה עצמאית. תהילה והכרה לא בוששו להגיע.

החדשות על אודות שיטת החינוך המהפכנית ופורצת הדרך התפשטו אל מעבר לאוקיינוס לכל העולם ועוררו התרגשות, והשיטה זכתה בהכרה בין-לאומית. העיתונות הבין-לאומית דיווחה בהתלהבות על הצלחת השיטה, ובתוך שנים מעטות עקרונותיה הופצו ברחבי העולם.

בשנת 1912 פורסם תרגום לאנגלית של ספרה הראשון של מונטסורי ושמו“The method of scientific pedagogy as applied to infant education”. הספר נכתב במקור באיטלקית בשנת 1909. המהדורה הראשונה באנגלית אזלה בתוך ארבעה ימים בלבד(!), והספר דורג במקום השני ברשימת רבי המכר של ספרות התרגום  באמריקה באותה שנה. מבקרים, אנשי חינוך וחזון הגיעו מאזורים רבים בעולם לאיטליה לראות ולצפות במו עיניהם בפלא החינוכי קאזה די במביני. המבקרים התרשמו מאוד, ושיטת החינוך של מונטסורי החלה לפרוח וללבלב בכל העולם. בתי ספר אשר לימדו בהתאם לשיטתה, נפתחו במדינות שונות, בהן ארצות-הברית, רוסיה, יפן, הודו וגרמניה.

© כל הזכויות שמורות –
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לתרגם או לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי – אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר – כל חלק מהמאמר.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול במאמר זה או בחלקו אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת מהמו”ל, שתינתן מראש בכתב.