מאמרים ספטמבר 2018ספטמבר 2018

ירון יעקב

jacobyaron@gmail.com

מתמטיקה אהובתי ( או איכס….. מתמטיקה) 

למספרים יש יכולת לקחת בן אדם יד ביד ולהוביל אותו בשבילי ההיגיון, כתב פיטגורס.

מתמטיקה תמיד הייתה קשה לתלמידים, תמיד שנאנו את השיעור הזה יותר מכל שאר השיעמומים האחרים.

ילדים מרגישים ממש טיפשים אם הם לא מבינים מתמטיקה, אותי לימדו בכיתה ד’ לשנן את לוח הכפל

שנאתי את זה, לא הבנתי למה אני צריך את זה בכלל, “הרי יש מחשבונים שיכולים לחשב בשבילי”

כנראה שבבית ספר שאני למדתי בו לא לימדו אותי בצורה הנכונה 🙁  כי אצלנו בבית ספר המונטסורי (שבו אני מלמד)

ילדים מראים התעניינות רבה בחשבון ובמספרים מגיל צעיר מאוד.

אני זוכר שישבתי לפני שלוש שנים בשיחות של הורה ותלמיד ושאלתי את הילדים מול ההורים שלהם :” מה

הדבר שאתה הכי אוהב בבית הספר?”

וגם הייתי נותן אפשרויות כמו ” הפסקות, שירים בגיטרה, משחקים, סיורים בכפר ” ומדי פעם הייתי מקבל

תשובה שהייתה מוזרה לי בהתחלה וגם לרוב ההורים.. התשובה הייתה  “הצ’קר בורד” !!

“באמת”? “לוח הכפל”??

הייתי כל כך מופתע (עמוק בלב) וההורים בכלל, מי היה מאמין שהנושא הכל כך שנוא הזה יהיה כל כך אהוב

והיום אני יודע.

למה אנחנו לומדים מתמטיקה?

בשביל שנדע לחשב את העודף במכולת?

בגלל שזה “מפתח את המוח”?

לא…

האדם מתעסק במתמטיקה בגלל שזה מעניין ויפה וכיף ומושלם.

הילדים אצלנו בכיתה גילו את זה גם דרך הצ’קר בורד,

הצ’קר בורד הוא עזר הוראה מתמטי אשר בעזרת חרוזים צבעוניים וזהובים אפשר לחשב בעזרתו כפל של

אחדות, עשרות, מאות, אלפים, מאות אלפים, ומיליונים,

כמה כיף לילדים להכפיל אלפים במאות אלפים ולקבל  מאות מיליונים.

(זה בדיוק מה שהיה חסר לי בהבנה המתמטית שלי בתקופה שלמדתי בעצמי בבית הספר המעבר ממוחשי  למופשט, כמו מטוס שצריך לנסוע קצת על הקרקע עד שהוא ממריא.)

בכיתה מונטסורית, לילד בן ארבע, לוקח שבועיים לקלוט משהו שילדים בבית ספר רגיל (כמו זה שאני למדתי בו)קולטים רק אחרי ארבע שנים.

היה לי פעם תלמיד שאמא שלו ניגשה אלי כמה חודשים אחרי תחילת השנה בעצבים ואמרה לי “תגיד לי מה

קורה פה? כל יום נועם חוזר הבייתה וכשאני שואלת אותו מה עשית כל היום בבית ספר?? אז הוא אומר לי

“שיחקתי”

באמת כל היום הם משחקים פה?!?

“כן” עניתי

הנה בואי תראי במה הוא משחק..  לדבר הזה קוראים צ’קר בורד ובעזרתו מחשבים כפל…  🙂

נרגעה…

למה תמיד משננים מתמטיקה (כמו שהכריחו אותי לשנן בכיתה ד את לוח הכפל, איך שנאתי את זה)

ומשאירים בצד את ההבנה והעניין של הילד? זה לא הגיל שמשנה, זה המעבר מהקונקרטי לאבסטרקטי,

מהמוחשי שאפשר לחוש בידיים ולראות בעיניים למופשט שאפשר רק לדמיין.

מריה מונטסורי לימדה אותי שהנטייה הטבעית של האדם, המוח הסופג, והתקופות הרגישות הם קרקע פורייה

לזרוע ידע חדש כזה.

אם אנחנו רוצים שהילד יצליח אנחנו חייבים לעקוב אחרי התפתחות טבעית זו.

“הכל קל אם ידע נשתל במוח הסופג” מריה מונטסורי

פורים 2015. תמונה שלי מחופש לצ’קר בורד האהוב  🙂

(כיום הכותב מלמד מתמטיקה ומאוד מאוד אוהב ומתלהב מהנושא)