הורים במונטסוריספטמבר 2018

מונטסורי-זכוכית-דניאלה מנו

“אינני צריכה ללמד את הילדים דבר, הילדים הם אלו אשר בסביבה תומכת מלמדים אותי” – ד”ר מריה מונטסורי

מכירים את זה שהבית נראה כמו חנות צעצועים קטנה ובסוף מה שהכי מעניין את הפעוט זה הארנק או המפתחות של אמא ואבא? כשהילדים שלי היו קטנים והייתי חייבת לסיים משהו במטבח, הייתי פותחת את ארון קופסאות הפלסטיק ויודעת שאני מסודרת לחצי שעה לפחות.
הסיבה לכך היא שילדים רוצים את הדבר האמיתי, הם רוצים לקחת חלק בעולם שלנו וללמוד להתנהל בו מתוך צפייה בנו. הם רואים את אמא ואבא מבצעים פעולות יומיומיות כמו שטיפת כלים או קיפול כביסה, וזה נראה להם הדבר הכי שווה ומרתק בעולם! 😍ככל שנוכל להכניס אותם לעולמנו כך נעזור להם לענות עמוקות על הצורך בעצמאות, בשייכות ובחיבור איתנו.
בעולם המונטסורי זה נקרא “כישורי חיים”, ואם בעבר תהיתי מה הלחץ ללמד פעוט לרכוס כפתור – משהו שיהיו לו חיים שלמים לעשות 🤔  – היום אני מוקסמת לראות את תחושת העצמאות והמסוגלות שילדים יכולים לחוות אם רק נאפשר להם. כי אם הוא ילמד לרכוס כפתור היום, זה אומר שהוא יוכל לעשות דברים הרבה יותר משוכללים ומעצימים מחר.
הפעם אני רוצה לשתף אתכם בכמה ערך היה בזה שחשפתי את בן ה – 6 ובת ה- 4 לחומר שהרבה פעמים אנחנו הכי מרחיקים מהם – לקודש הקודשים – זכוכית!

הילדים שלנו יודעים להיזהר מזכוכית כשצריך פשוט כי הם רואים אותנו נזהרים, הם לומדים למידה אגבית מצפייה בנו עורכים כוסות על השולחן, שוטפים צלחת או מערבבים משהו בקערה. הם מרגישים את המשקל של הכוס, וגם ראו כבר מה קורה שהיא נופלת על הרצפה, פשוט כי זה חלק מהחיים. ממש כמו לשים פלסטר אם נפצענו מזכוכית.
דברים מדהימים קורים כשאני מצליחה לשחרר ולקחת סיכון שהכוס תישבר, שהכל יתפזר, שהמטבח יתלכלך 🙈בכל פעם מחדש זה מרגש אותי: כשאני לומדת לסמוך עליהם, אני מעניקה להם הזדמנות מדהימה! ללמוד לסמוך על עצמם.
**כמובןןןןן!! שעושים את זה עם המוןן תיווך, התאמה לגיל והשגחה צמודה, רצוי כלי מזכוכית עבה בהתחלה.

אז איך התחלנו עם כלי זכוכית בעצם? לאט ובהדרגה. זו כנראה לא תהיה הזכוכית היקרה ששמרתי מבית סבתא וגם לא וואזה כבדת משקל. להתחלה נבחר כלים קטנים שמתואמים למידותיהם: כוס שוט, כד מזיגה, אבני זכוכית או גולות.

הנה כמה רעיונות לכישורי חיים בהשראת העולם המונטסורי:
🍎מזיגה: אפשר מים ואפשר להתחיל עם משהו יבש כמו עדשים או אורז לא מבושל, לוודא שהקנקן לא כבד מדי, ולהתחיל למזוג מקנקן לקנקן (או לכוס). נגיש להם הכל על מגש קטן ביחד עם ספוגית קטנה כדי שיוכלו לנגב אם נשפך. במונטסורי נוהגים להדגים תרגיל כזה בלי מלים או הסברים, אני עושה והילד מסתכל ואז מתרגל בעצמו. אני לא מעירה וגם לא מתקנת אותו אם נשפך, הוא ימצא את הדרך לשם ואני לא רוצה למנוע ממנו את הלמידה המשמעותית הזו (אלא אם הוא מבקש עזרה). תרגול מעולה של קשר עין-יד, ריכוז, סבלנות, התמדה.

🍎 מיון אבני זכוכית: לפי צבע, גודל, צורה – פעילות אהובה במיוחד על הקטנים, המשלבת תשומת לב לפרטים, לוגיקה וסדר. מריה מונטסורי זיהתה שבמוח הילד נפתח חלון רגישות לחפצים קטנים מגיל שנה עד ארבע, ורגישות לסדר עוד הרבה יותר מוקדם מזה (הצעצועים שהילד אוהב לסדר בשורה? זה זה). פעילות מיון כזו היא מענה מושלם לצרכים האלה.

🍎גוונים: אבחנה בין גוונים שונים של צבעים תיתן לילד שלנו יכולת אבחנה בפרטים וירידה לדקויות, יכולת רבה יותר להבין ולחוות לעומק את העולם והאנשים שבו. אנחנו אוהבים לטפטף צבע מאכל נוזלי בכמויות שונות לכוסות מים ולראות את ההבדלים בין הגוונים.

🍎ערבובי צבעים: זה כבר ממש ניסוי מדעי שאפשר לגלות דרכו שילובים ויצירת צבעים חדשים, לערבב, לנחש ולאושש.

כל אלו הן דרכים בהן אני יכולה לחשוף את הילד לחומרים שהוא לרוב לא פוגש ובכך אני מעצימה אותו, מגדילה את תחושת המסוגלות שלו ועוזרת לו להיות עצמאי ובטוח יותר בעצמו. נרוויח פה על הדרך גם מוטוריקה עדינה, שיווי משקל, עבודה לפי סדר פעולות, קואורדינציה, כושר ריכוז, טיפוח עצמי וסביבתי.
ככה בהדרגה נוכל לשלב אותם יותר גם בעבודות הבית: לאו אחראי על פינוי השולחן, מיה אוהבת להכניס ולפרוק מהמדיח. עצמאות כזו שמגיעה מתוכם ומקבלת במה אצלנו – מחזקת משמעותית גם את הקשר בינינו.
ומאפשרת גם לי כאמא וכהורה, להרגיש הקלה ושותפות בעבודות הבית, שלא לומר אף לנוח.
וזה תכל’ס – חשוב לא פחות מכישורי מזיגה 😊

דניאל מנו, מנחת הורים ובעלת הבלוג https://www.facebook.com/Motekita/