מאמרים ספטמבר 2018ספטמבר 2018

איך זה כשקהילה בונה בית ספר מנקודת מבט של ילד

הכותבים: אדריכל בית הספר רוני פרידמןBE ”  אדריכלים ” ונמרוד בן נוח מנהל בית הספר.

מהי הדרך הנכונה לעצב סביבה מעוררת סקרנות? מהי סביבת הלימודים  המאפשרת לימוד ספונטני באווירה של הצלחה? לא מדובר במילים גבוהות ובהגדרות בלתי מושגות. הדרך המונטסורית נותנת את הכלים הללו לדור הבא שלנו.

רוב האנשים מדמיינים בית ספר או כיתה במודל המסורתי: שורות של שולחנות, לכל אחד מהם צמודים 2 כסאות, לוח, שולחן למורה בחזית. המודל הזה, שהתקבע אי שם לפני 300 שנה, קיים במרבית בתי הספר בעולם. הזמן חלף, נורמות השתנו, תפיסות התגמשו וטכנולוגיות התפתחו. אין כמעט שום תחום בחיינו שנראה דומה לאיך שהתנהל לפני מאות שנים. רק המודל החינוכי נשאר כשהיה ללא התאמה לצרכים החדשים. עד היום, כשאנחנו בחמישית הדרך של המאה ה-21, אנחנו עדיין מעצבים בתי ספר לפי מודלים שנקבעו במאה ה-19.

אל אתגר עיצוב בית ספר היסודי בסלעית, ברוח גישת מונטסורי, המשרד שלנו ניגש בשמחה. מצד אחד מדובר במכרז ממשלתי לבניית בית ספר ממלכתי רגיל, מצד שני רצינו ליצור סביבת לימודים מותאמת לילדים, וסביבה אשר תאפשר מיצוי הנטיות הטבעיות של כל אחד מהילדים. הקו שהינחה אותנו הוא האג’נדה של הוגת הגישה, ד”ר מריה מונטסורי: “על הסביבה לגלות את הילד ולא לעצב אותו”.

כדי להגיע לתוצאה תכנונית שתהווה כלי מיטבי לשיקוף הקשר בין החלל לבין משתמשיו השונים, בחנו מחקרים שונים מתחום אדריכלות מבני ציבור ובתי ספר בפרט. מחקרים אלה לימדו אותנו כי ככל שיש קורלציה גבוהה יותר בין הפילוסופיה החינוכית – מה שצבי לם מכנה האידאולוגיה החינוכית, ההקשר התרבותי והאדריכלות – כך יש שיפור בתחום הרגשי והלימודי.   
כאשר בחנו לעומק את נושא החינוך לילדים, במיוחד בגילאים הצעירים, הבנו שעלינו ללכת מעבר לארגונומיה והנדסת האנוש הבסיסית ולחשוב על האדריכלות ועל עיצוב המרחב ככלי חינוכי לכל דבר, קל וחומר כשמדובר בעיצוב בית ספר שלם אשר מעוניין להתנהל ברוח הגישה המונטסורית.

מרגע שהוחלט על בניית בית ספר בסלעית הוחלט שבית הספר הזה ייבנה מתוך הגישה הפדגוגית. לצורך בחירת המודל הפדגוגי הוקמה ועדת היגוי המורכבת מתושבי המושב, אנשי חינוך ואנשי ביצוע. יעריב יערי נבחר ע”י ועדת ההיגוי ללוות ולייעץ בתהליך התכנון וההקמה של בית הספר. לאחר עבודה קהילתית מאומצת של קרוב לשנתיים הוחלט כי בית הספר יאמץ עקרונות מהחינוך המונטסורי הדמוקרטי ואחרים בכל הקשור לפדגוגיה בבית הספר. זו גם הייתה נקודת המוצא שלנו כאשר יצאנו לדרך עם תהליך התכנון של בית הספר החדש בסלעית.

האתגר שהונח בפנינו, האדריכלים, הייתה ליצור סביבה חינוכית אשר מאפשרת ותומכת בשיטת החינוך עליה החליטה הקהילה במושב, שיטה הדוגלת בחופש בחירה, בטשטוש הגבולות המרחביים וכזו שמגרה את היצר הבסיסי של ילדים. סביבה המאפשר לילדים ללמוד באופן עצמאי, מתוך סקרנות ורצון לחקור, יצירתיות, שימוש בדמיון ולמידה דינאמית.

כך מתכננים

נקודת המוצא התכנונית הייתה עגומה למדיי, למשרד החינוך יש פרוגראמה סטנדרטית לבית ספר יסודי. פרוגראמה זו מבוססת על הגישה הקיימת של חלוקה לכיתות אם לצד כיתות ייעודיות כגון מעבדות, ספרייה וכדומה, ולצד שטחי מעברים ושרות. (גודל כיתה סטנדרטית כ- 50 מ”ר)

הסביבה הלימודית הרצויה שלנו רחוקה שנות אור מהתכנון הזה. אנחנו רצינו בית ספר שיש בו  חלל גדול מספיק ללמידה דינאמית של ילדים, מרחבי למידה שונים אשר ייתנו מענה לצרכים פיזיים והתפתחותיים שונים של ילדים, אפשרות של למידה מחוץ לכיתה ושימוש בחצר כחלק אינטגרלי מסביבת הלמידה.

לאור אתגר זה אתחלנו לבחון כיצד ניתן לעצב מרחבים רלוונטיים בהתאם לגישה החינוכית מתוך פרוגראמה סטנדרטית של משרד החינוך לבית ספר יסודי.

התכניות הבאות מראות את אחד המפלסים בבית הספר המתוכנן ואת התהליך בו בודדנו שתי כיתות אם, חלק מהמסדרון וכיתה ייעודית (במקרה הזה גם מרחב מוגן) מהפרוגראמה הסטנדרטית כדי ליצור מרחב אחד חדש.

בידוד שתי כיתות אם, חלק מהמסדרון וכיתה ייעודית (מרחב מוגן):

השימוש בשטחי השירות השונים ומיזוגם לתוך מרחב למידה אחד אפשר לנו מצד אחד להגדיל משמעותית את הכיתות. (גודל המרחב החדש שנוצר , שווה ערך לשתי כיתות = 217 מ”ר, כולל השטחים ש”נכבשו”) ומצד שני להישאר בגבולות התקציב וההקצאות של משרד החינוך.

ככה נראה מרחב אחד

כל מרחב כולל שני חללים פתוחים המאפשרים פעילויות שונות בו זמנית, ההפרדה בין שני החללים הן למעשה נישות, אחת לכל חלל, אשר עשויות  חומר רך (לוחות נסורת עץ) ומטרתן להוות ספק פינה רכה ספק “בית עץ” בתוך המרחב הלימודי. הנישות מנוצלות להכיל בתוכן חלק מהחומר הנלמד הממוקם, בהתאם לשיטה המונטסורית ובהתאם להיקף גודל הכיתה. הריהוט בכיתה מזמין ישיבה חופשית  וא-פורמלית, בהתאם לצרכים הפיזיים וההתפתחותיים של הילדים. הרצפה רכה ועשויה משטחי פי.בי.סי המזמינה ישיבה על הרצפה ללא צורך בשטיח. במרכז של כל מרחב ישנו מטבחון, ותאי השירותים אף הם בתוך המרחב, בסמוך למבואת הכניסה. הממד עבר הסבה לחדר הקניות. בנוסף לכל אחד מהחללים במרחב יש יציאה לחצר “פרטית” המשמשת המשך ישיר של כיתת הלימוד.

“ההפרדה בין שני החללים – שתי נישות, אחת לכל חלל, נישות עשויות חומר רך (לוחות נסורת עץ) ומטרתן להוות ספק פינה רכה ספק בית עץ”

ריהוט המזמין ישיבה חופשית  וא – פורמלית

 

יציאה, מכל חלל, לחצר “פרטית”