מאמרים ספטמבר 2018ספטמבר 2018

המהפכה באה מהבית

רני כשר, מייסד משותף של קהילת “באופן טבעי”, אב לשישה ילדים בחינוך ביתי, אקטיביסט ומרצה בנושאים סביבתיים וחברתיים, מוציא לאור ומחבר הספר “מילה – מחשבה שנייה על ברית המילה”.

בשבוע הבא ינהרו תלמידי ישראל באוטובוסים צהובים לבתי הספר (הכפריים שביניהם), ואילו העירוניים יעשו את הדרך בעזרת הוריהם או באמצעות התחבורה הציבורית המקומית. אבל לשארית יום הלימודים יימנעו ההורים מלהתערב בנעשה בבית הספר, ויתנו לצוות החינוכי לעשות את עבודתו נאמנה.

האם תכנית הלימודים בבית הספר אכן מכינה את הילדים לעתיד הבוגר שלהם? האם המסגרת המובנית מאפשרת לכל ילד וילדה לממש את כישוריהם ושאיפותיהם האישיות? האם ילמדו התלמידים עקרונות מוסריים וחברתיים, האם ילמדו להתנהל בעולם כלכלי ופיננסי מתקדם, האם ילמדו יחסים בינלאומיים ורב-תרבותיות?
מסופקני. תכנית הלימודים קפואה, שיטת הלימודים לא השתנתה עשרות שנים, ומבנה בית הספר הפיזי והרוחני לא השתנה כבר מאתיים שנה. בנוסף, ההדתה הפושטת בשנים האחרונות בכל פינה, חדרה גם למערכת החינוך, ורק בזכות הורים חילוניים חרדים אנו נחשפים למסרים המוחדרים לילדים מתחת לפני השטח.

במקומות שונים בארץ קמו קבוצות הורים, ועם האפליקציות השיתופיות הקיימות כיום מצליחים להשפיע בצורה כזו או אחרת הן על תכנית הלימודים והן על האופן שהיא מועברת מהצוות המחנך והמלמד אל התלמידים. אבל יש קבוצת הורים שעשתה צעד נוסף, ובמקום להילחם בממסד השמרני והנוקשה (תכונה המאפיינת כל ממסד ולאו דווקא ממסד החינוך הנוכחי) החליטה לעשות את הצעד היעיל אך הפוגע ביותר בכל ממסד שלטוני – הם החליטו לוותר לחלוטין על מערכת החינוך.

אני מתכוון כמובן להורי ה”החינוך הביתי”, אשר חוגגים השנה 24 שנים לפעילותם בישראל באמצעות קהילת “באופן טבעי” ש”נוסדה” בשנת 1994, ואשר העלון הראשון שלה יצא לאור בשנת 1995.

המשפחה הראשונה שקיבלה אישור לחנך את ילדיה בבית, או יותר נכון קיבלה פטור מ”חוק לימוד חובה” גרה אז במטולה, והשר הממונה על משרד החינוך, פרופ’ אמנון רובינשטיין, אשר אישר את הפטור על-סמך סעיף בחוק המאפשר לשר הממונה לתת פטור להורים מטעמים בריאותיים. מאז צמחה וגדלה הקהילה, ובמקביל רבו ההורים שהחליטו לבקש פטור מ”חוק לימוד חובה”, ואשר לחלקם אין שום קשר לקהילת “באופן טבעי”. בשנה הקודמת, כך על-פי נתוני משרד החינוך, קיבלו פטור הורים לכ-1,150 תלמידים, רובם מחוז הצפון וממחוז תל-אביב.

אין לי כוונה לפרוס כאן את משנת ההורים הבוחרים ב”חינוך ביתי” בעיקר משום שאין אחידות בהשקפתם של הורים אלו. חלקם דתיים, רובם חילוניים, אבל המאפיין המאחד את כולם הוא הרצון לגדל משפחה ללא אג’נדה לאומית של המדינה, ורבים מהם מאפשרים לילדיהם ללמוד לבד ולמעשה אינם מלמדים אותם כלל. שיטת חינוך ביתי זו, הנקראת “Unschooling” אומרת (בקיצור) שהלימוד היעיל ביותר קורה רק כאשר האדם, בכל גיל החל מלידתו, בוחר את מה שמעניין אותו, בזמן המתאים לו ובשיטה הנראית לו הטובה ביותר – ולומד. לבד, בעזרת הוריו, בעזרת חברים ומומחים, וכיום באמצעות רשת האינטרנט וד”ר גוגל.

אחרי יותר מעשרים שנה של תלמידי “חינוך ביתי”, כאשר הבוגרים שבהם חיים כבר חיים בוגרים, חלקם סיימו לימודים באוניברסיטאות ובמכללות, וחלקם בחרו בכיוונים לא אקדמיים, אפשר לראות שילדים אלו אינם נופלים בשום דבר מחבריהם לומדי-בית-הספר, ובחלק מהמקרים הם אף עולים עליהם. בארה”ב מעדיפות האוניברסיטאות הנחשבות כבר עשרות שנים את בוגרים החינוך הביתי, בעיקר בשל יכולותיהם הלימודיות העצמיות, והראש הפתוח שלהם. בארץ לא נעשה עדיין מחקר בנושא, אבל מהיכרות אישית אני יכול להעיד שילדים שהחליטו ללכת לאקדמיה התגברו במהרה על ה”פער” של נושאי הלימוד, ועושים חייל בלימודיהם.

אבל מעבר לחייהם האישיים והקריירה שיבחרו, מתבקשת השאלה עד כמה בוגרי החינוך הביתי, אשר גדלו לכאורה במנותק מההוויה הבית-ספרית ומהדוקטרינה הלאומית, יוכלו לתרום לחברה בהם הם חיים. בעידן בו אנו חווים מהפיכות רבות, וחוששים מקריסה סביבתית וחברתית, האם הם יוכלו להיות המובילים של מהפיכות אלו.

אם תביט על הורי החינוך הביתי, אשר החליטו לעשות צעד נועז ולוותר על ממסד החינוך, נוכל לראות שייתכן שהם למעשה אבות המהפכה. רבים מהורים אלו אימצו השקפה לא-קונבנציונלית בתחומים רבים אחרים ולא רק בנושא החינוך. בקהילת “באופן טבעי” אפשר למצוא רבים שהחליטו לקחת את הסלוגן המשני של “באופן טבעי” – “במחשבה טבעית על החיים” לכיוונים נוספים. לידת בית, הנקה למרחקים ארוכים, הימנעות מתרופות, הימנעות מחיסונים, הימנעות מברית מילה, חיים אקולוגיים, ויתור על צרכנות, תזונה בריאה ועוד ועוד.

אולם אני רוצה להדגיש – המאפיין המרכזי של הקהילה איננו הבחירה ה”אחרת”, אלא הבחירה עצמה. יש מעט מאד משפחות שמאמצות את כל האג’נדה הטבעית, אבל רוב המשפחות מחליטות לבחור, ולאחר הבחירה הולכות עם בחירתן עד הסוף. כך מחליטה כל משפחה לעצמה אם להשתמש בתרופות, באילו תרופות ובאילו מצבים. הן בוחרות אם בכלל לחסן את ילדיהן, ואם כן באילו חיסונים ובאיזה תזמון המתאים להם ביותר, וכן הלאה. למרות שההורים אינם רופאים/תזונאים/חוקרים או מורים מדופלמים, ברובם הם אינטליגנטים ואפילו אינטלקטואלים, חלקם אפילו אקדמיים, אשר יודעים לאסוף את המידע ולהחליט על-פי מידע זה מה נכון להם ביותר.

המהפכה העיקרית איננה בבחירה הלא-קונבנציונלית, אשר רבים בוודאי ירימו גבות ויצביעו על חוסר אחריות הורית, ועל כך שההורים מסכנים את שלומם ובריאותם, ואולי אף את עתידם של ילדיהם. המהפכה מתבטאת בעקרון אחד חשוב – הימנעות כרונית מגופים ממסדיים. כך למשל לא משתמשים חלק מההורים בממסד הרבנות (שפועל תחת “המשרד לשירותי דת”) כדי להתחתן (ולהתגרש), לא משתמשים בקופת-חולים או בטיפת חלב כדי להבריא או להתחסן, לא בבית יולדות כדי ללדת (כל אלו הפועלים תחת “משרד הבריאות”)  ולא ב”משרד החינוך” על כל גווניו. עם זאת, רבים מההורים פעילים מאד בקהילתם, גם בשל אופיים הקהילתי וגם כתחליף חלקי לקהילה הבית ספרית ה”חסרה” להם.

הימנעות משימוש בממסד עלולה במדינות אחרות בעולם להדליק אור אדום אצל הפקידים החרדים (לא במובן הדתי, הפעם), בחשש שמא “מתרחשים בבתים מעשים אסורים, שהרי אין לנו שום יכולת לדעת מה קורה שם…”. לפני כעשרים שנה, במכתב שהוציא מנהל מחוז צפון במשרד החינוך ד”ר דורון מור, הזהיר מור שמשפחות חינוך ביתי עלולות ללמד את ילדיהם להכין פצצות בבתיהם, ולמשרד החינוך לא תהיה דרך לדעת זאת מראש…

יתכן שלא כולם שמחים מהמהפכה שהחלה לפני כעשרים שנה, ואשר את תוצאותיה רואים היום. הנושאים הנזכרים למעלה, אשר בזמנו היו אזוטריים ונקודתיים, לא הפכו אמנם לקונצנזוס חברתי, וספק אם זה יקרה אי-פעם, אולם האחריות המוגברת שלוקחים הורים אלו על חייהם, בכל התחומים, יכולה להוות דוגמא לכל ההורים באשר הם, גם אם אינם יכולים או אינם מוכנים לקחת אחריות זו. עצם קיומו של “קיצון” זה (במובן של “קצה”) מושך את ההוויה אליו, וככל שאנשים ונשים יקחו אחריות רבה יותר על חייהם, כל אחד על-פי יכולתו, נסבול פחות הן משרירות לבו של הריבון והן מדורסנותם של תאגידי-ענק בינלאומיים. חישבו לרגע שמשפחות אלו, ברובן, נמנעות גם לקנות מותגים מכל סוג ומין, ואם תופעה זו תתפשט, אין ספק שגם התאגידים צריכים להתחיל לדאוג…