הפילוסופיה החינוכית של שיטת מונטסורי

 

פרק זה לקוח מהספר מונטסורי והילד במאה ה – 21

 

© כל הזכויות שמורות

שיטתה רבת ההשראה של ד”ר מריה מונטסורי נועדה על מנת למצות את הפוטנציאל הגלום בכל לד וילדה.

במרכזה של השיטה נמצא הילד. למעשה זוהי פילוסופיית חינוך המדגישה לימוד  שלם וכוללני , המכבד את הילד כאדם. חינוך המקיף את כל תחומי התפתחותו – אינטלקטואלית, חברתית, גופנית, רגשית  ורוחנית.

.גישה זו שואבת מתוך אינסטינקט הלמידה של הילד , שמטבעו הוא אוטודידקט, ובנויה עליו. בחינוך על פי מונטסורי  מושגת הלמידה על ידי תהליך ייחודי בו הילד לומד מתוך הינע פנימי.

השיטה מציעה שילוב ייחודי של תכנון לימודי ושל חופש בחירה .הללו מתרחשים בתוך מסגרת נתונה שבה התכנון הקוריקולרי מיועד להקניית מיומנויות של לומד  שיהיה עצמאי לתמיד long life learner.

חינוך מונטסורי מוגדר כחינוך לחיים-חינוך  הילד ללמידה הנמשכת שנים רבות לאחר סיום הלימודי הרשמיים.

ד”ר מונטסורי האמינה שמטרת הלמידה בגיל הרך אינה העברת מידע גרידא, אלא פיתוח כישורי חשיבה ולמידה, כישורי חיים וכישורים חברתיים ורגשיים.

הילד לומד לעבוד באופן עצמאי ונוטל אחריות על בחירותיו. השיטה מבוססת על שיווי משקל ועל איזון נכון בין חופש לבין מסגרת.

ההתמקדות היא על שיטת למידה בצמיחה, משמעותית ומותאמת התפתחות הנשענת על עזרים דידקטיים, ועל תיווך הצוות החינוכי.

בכך היתה פורצת דרך של ממש והקדימה את זמנה.

ההבנות שהושגו על ידי מונטסורי בתצפיותיה המדעיות אחר התנהגות הילדים, גרמו למסקנה ,כי החינוך מתחיל בלידה והשנים הראשונות הן המשמעותיות ביותר עבור התפתחותו, מאחר ובשנים אלו ניחן הילד ביכולת קליטה גבוהה המאפשרת לו לספוג את סביבתו במלואה.{המוח הסופג}.

הדגש הינו ביכולתו הגבוהה לקלוט ,ללמוד ולעבד את המידע המוזרם לחושיו ללא מאמץ וכמעט באופן לא מודע ,בטבעיות רבה.

חייו של הילד הינם רצף התפתחותי ,שבו כל שלב מבוסס על השלב הקודם ובתורו מהווה בסיס לשלב הבא אחריו.

כאשר הילד, הבחינה מונטסורי  בתצפיותיה, בוחר פעילויות העונות על הצורך הפנימי שלו, חויית  הלמידה עמוקה ומשמעותית יותר ובכך נבנית  בתוכו תחושת עצמאות חזקה בצד ביטחון וערך עצמי גבוה.

כך הילד לומד לעבוד באופן עצמאי ונוטל אחריות על בחירותיו.

האמונה בעוצמתו וביכולת למידתו העצמאית של הילד ,גרמה להבנה כי

רק הילד יכול לחנך את עצמו וללמד את עצמו בצורה המיטבית, מאחר והוא מונע ע”י סקרנות טהורה ואהבת הידע.

בהיותו  בעצם אוטודידקט , הילד בונה את אישיותו ושואף להגיע לרמה הולכת וגדלה של שליטה פיזית, רגשית ומנטאלית, בעצמו ובסביבה. מטרה זו היא המניעה אותו והילד עובר את שלבי ההתפתחות השונים בצורה ספונטאנית ובהתאם לנטיות הטבעיות הקיימות בו, כגון : סקרנות, יצירתיות, רצון לעצמאות, רצון לשיפור, צורך במיצוי פוטנציאל, צורך בשינוי ותנועה ואמונה ביכולתו.

על כן ההבנה הינה כי מטרות הלמידה בילדות המוקדמת אינן נועדו רק להעביר לילד מידע נקודתי בלבד, אלא להניע אותו מתוך תשוקתו הטבעית ללמידה.

הדגש בשיטת מונטסורי איננו רק בתכנית הלימודים עצמה, כי אם בתהליך יצירת הקשר בין הילד לבין התכנים השונים אליהם הוא נחשף והאפשרות העצמית לבצע חקירה ,תהייה ואף טעיה.

בכיתות מונטסורי מושגת מטרה זו בשני אופנים:

הראשונה-לאפשר לילד את חווית הגילוי של הלמידה ע”י בחירותיו העצמאיות ולא ע”י הכתבה וכפיה של המבוגר.

השניה-ע”י מתן עזרה בהעצמת היכולת והכלים הטבעיים ללמידה, על מנת שיכולת זו תוכל להיות שמישה בעתיד לפתירת מצבים שונים.

כל זה מתרחש מתוך הבנה כי החינוך איננו מסדרון לחיים וכי הילדות הינה הוויה בפני עצמה.

עקרונות השיטה

כבוד אל הילד ואמונה ביכולותיו

החופש

מיומנויות בחירה

עצמאות

תחומי הדעת

הסביבה המוכנה-החלל המחנך

דמות המחנך-המדריך

 

הכיתה הרב גילאית

האביזרים

תצפיות-.

האמונה בכוחו של הילד

ההכרה של ד”ר מונטסורי  בדבר כוחו היוצר והבורא של הילד, הובילה אותה להבנה כי אף אדם לא לומד ומתפתח לעומק באמצעות אדם אחר, אלא חייב לעשות זאת בעצמו.

ציטוט: no human being can edudated by another person –he must do it himself or it never be dune

הילד במובן הזה, הינו מרכז העשייה.

הכבוד שניתן לו ולרצונו, הוא זה שמוביל לפיתוח היכולות  הרבות בהן הוא ניחן, וכך על ידי הפנמה של המידע החוויתי מהסביבה ,ההטמעה וההתאמה באמצעות ההתנסות, מביאה את הילד למימוש הפוטנציאל העצום הגלום בו בגילאים הללו.

האופן שבו מאפשרים לילד התנסות שאיננה מוגבלת בזמן, גורמת  לו להתקדם בהתאם לצרכיו  ולכישוריו ובאופן לא תחרותי.

כך ניתנת לו בחירה חופשית בין הפעילויות השונות ובין העזרים המתוכננים בהתאם להתפתחותו.

החקירה ,הגילוי, הטעיה והתהיה מאפשרים לו שליטה ביכולותיו ומשחררים אותו מנחיתותו הטבעית בעולם המבוגרים, מעניקים לו עצמאות מרבית, תחושת חופש ופעלתנות במקביל.

הכבוד אל הילד בא גם לידי ביטוי באופן וזמני האכילה-הילד הוא זה שבוחר את זמני האכילה ,על מנת לפתח שני דברים:

הקשבה לעצמו  ולמנגנון הרעב שלו ומניעת הפרעה במהלך עבודתו וחקירתו.

המחנך על פי השיטה ,מתוך כבוד אל הילד ואל פעילותו , יאפשר חופש פעולה מיטבי ללא הפרעה במהלך  עבודתו.

החופש

אחד מעקרונות היסוד בשיטת מונטסורי הינו החופש.

מאחר והשיטה מושפעת מהפסיכולוגיה האכספרימנטלית, כלומר מעקב והסתכלות מדוייקים  בנושא המחקר, מעקב באופן הזה מחייב את חופש הפעולה של הילד הן בהתנהגותו והן בכוונותיו.

לשם כך יש ליצור סביבה חינוכית מאורגנת בדייקנות ובמחשבה מדעית, שתהא מותאמת לפיתוחו הפיזי המנטלי  הקוגניטיבי והרוחני של הילד ותאפשר לו התפתחות מלאה והוליסטית על ידי פעילות חופשית ועצמאית.

לפי עיקרון זה חופש =עצמאות=פעילות.

על כן אידאל החינוך הינו ליצור אדם חופשי שאינו תלותי בדעתם של אחרים ולא במעשיהם שיוכל לספק את צרכיו בעצמו.

בנוסף לכך, הדגש על פיתוחם של החושים ושל השרירים ,מסייעים לילד להגיע לשליטה מרבית בגופו  ברצונו ובתנועותיו, ולהגיע ביתר קלות לעצמאות מלאה.

בעזרת מערכת המכשירים והאביזרים, האפרטוס הדידקטי, המצויים בכיתת מונטסורי, כ40 מכשירים לפיתוח החושים והשרירים, העבודה והפעילות האמצעותם ,מאפשרים לילד לפתח תחושה של סדר פנימי ומכאן מתפתח הרעיון של משמעת פנימית.

סדר פנימי צומח ומתגבש אך ורק מתוך חופש ולא מתוך כפיה.

הפעילות החופשית באמצעות האבזור הדידקטי, גורם לכך שלא מודגש התוכן בלבד אלא  הסדר שבתוך התוכן.

ישנה הדגשה של הסדר, המחשבה והמשמעת הפנימית.

ילד חופשי הינו ילד עצמאי ולמטרה זו מאורגנת הסביבה וכך מועצמת ומתוגברת תחושת החופש.

כאשר הילד פועל באופן חופשי וספונטני ,מתפתחת האישיות העצמאית   בהתאם לכוחותיו,  כשריו ויכולתו.

הפרט נמצא בחברה ומשתייך אליה, אך אין זה פוגע באישיותו, בעצמאותו ובזכות הבחירה שלו-ההפך הוא הנכון.

מיומנויות בחירה

במסגרת כיתת מונטסורי מועצמת יכולת הבחירה של הילד.

יכולת בחירה הינה מיומנות נרכשת, וילדים החל מגיל שנתיים וחצי נדרשים לאמן את עצמם לבחור את האביזר או הפעילות המתאימה להם או מאתגרת אותם מתוך ההיצע הרחב שלפניהם.

מאחר והבחירה הינה תוצאה של הינע פנימי, מתפתחת גם ההקשבה העמוקה של הילד לעצמו, לצרכיו ורצונותיו.

הקשבה זו מהווה את הבסיס לצמיחתו וטיפוחו של הילד.

עצמאות

“עזור לי לעשות זאת בעצמי”-

זהו משפט המפתח במסגרת החינוכית על פי השיטה.

המטרה הינה לא לעשות עבור הילד את שיודע הוא לעשות ולבצע בעצמו.

העצמאות שמהווה את אבן היסוד על פי השיטה, מטרתה להפוך את הילד לפחות תלותי במבוגר.

ילד אשר מאמן את עצמו לעזור לעצמו, לנסות ולהתנסות בפתרון בעיות טכניות ואחרות הופך לילד עצמאי ,בעל ביטחון עצמי ודימוי משופר ובמקביל מפתח מטא-קוגניציה.

להתנהלות שכזו עוזרים לא רק המבוגר המחנך המעודד את הילד ליזום וליצור במרחב, אלא גם האביזרים השונים המצוידים  בבקרת מישגה-כל אביזר יכול לאפשר לילד בדיקה עצמית מול האביזר.

האביזרים תומכים בלמידה עצמאית וספונטנית. ילדים צעירים אוהבים מאוד

לדאוג לעצמם ולסביבתם  ולכן תחומי הדעת בחינוך מונטסורי עוזרים  להם לחדד את מיומנותם זו.

כישורי החיים, הטיפול בסביבה ,רחיצת הכלים ושאר המיומנות נועדו למטרה זו –וכך מתפתחת בילד תחושה חזקה ותקפה של עצמאות וביטחון ביכולתו .

על מנת שתתפתח עצמאות, דרוש לילד חופש-חופש פעולה וחופש תנועה.

מריה מונטסורי התייחסה לחופש כאל הצורך החשוב ביותר בהתפתחות הילדים באופן ספונטני. כך מתאפשר אופן החקירה והגילוי של הילדים, בהיותם לומדים טבעיים בהויתם.

ציטוט: “על החינוך לעשות שימוש בכוחותיו הפנימיים של הילד בכדי שהוא יוכל להדריך את עצמו”. מריה מונטסורי.

 

הסביבה המוכנה

ציטוט: “על הסביבה לגלות את הילד –לא לעצבו”

בשיטת מונטסורי  מתקיימת הסביבה המתוכננת מתוך תפיסה של חלל כמחנך.

הסביבה המוכנה the prepared envirement   הינה סביבה מעוצבת המשפיעה על מטרות חינוכיות .

לסביבה המתוכננת בקפדנות מדעית כמעט כללים ברורים:

איזון צבעוני וצורני,

מיעוט גירויים מעל גובה מסוים  {גובה הילדים},

חלונות נמוכים להעצמת האור הנכנס,

צבעוניות  חד גונית התורמת להרמוניה נעימה.

ידיות הדלתות מתוכננות בהתאם לגובהם של הילדים.

פעוטות וילדים בונים את המשמעות באמצעות סביבה חינוכית לימודית.

המסר של כוונות החינוך שלנו, מתבטאים בארגון סביבה אסתטית ונעימה שכזו.

כשהסביבה מאורגנת בצורה מדעית ומחושבת, עשירה ומאובזרת כראוי, ביכולתה לסייע להתפתחות מעשירה ומואצת.

כך יצרה ד”ר מריה מונטסורי את המושג “סביבה מוכנה “-ארגון סביבה חינוכית אשר  החלה בתחילת המאה ה-20 ,מושג שהתפתח כמודל ללמידה מתקדמת במאה ה-21.

במושג זה כלולים בראש וראשונה הכיתה והחצר, עם תהליכי עבודה, משחק וחברות המתרחשים יום יום באופן ספונטני.

הסביבה מאורגנת על פי תחומי הדעת, ובהגיון רב- למשל תחום כישורי החיים המצריך שימוש במים זורמים ממוקם ליד מקור מים.

הסביבה המתוכננת כוללת כמובן את האביזרים ,התומכים בלמידה העצמאית והלא תחרותית.

בעזרת מעגל עבודה מחושב היטיב בו הילד מאמן את עצמו לקחת מהסביבה המוצעת לו את האביזר, לעבוד עמו  ובתום ההתנסות  להשיבו למקומו .

כך ניתנת לו חופש פעולה ובחירה חופשית, כשכל שלב מוביל לשלב הבא אחריו מבחינת הקושי ,וכך נשמר העניין שמגלה הילד באביזרים המאתגרים אותו שוב ושוב.

ד”ר מונטסורי ,בהיותה פורצת דרך חינוכית , היתה הראשונה שהבינה את חשיבותה של הסביבה בה גדל הילד ומתחנך.

עד אז לא היו בנמצא רהיטים המותאמים למידותיו. גניה של מונטסורי היו הראשונים שהתאימו את הריהוט והציוד לממדיו  של הילד- מה  שאיפשר

לילד להעביר בקלות את הכסאות והשולחנות ממקום למקום על פי צרכיו.

.

הכלים בהם משתמשים הילדים במוסדות החינוך המונטסוריאנים הינם כלי חרסינה והילדים מתאמנים להגיש בהם בזהירות מרובה ,ולבצע תרגול בתחום כישורי החיים.

כך מושג חינוך למשמעת פנימית עצמית, לריסון  שליטה וכבוד כלפי הסביבה ואביזריה.

הסביבה המוכנה בעלת אווירה חמה נעימה וביתית ,החדרים והחלל מרווח מאוד ויש מקום לתנועה חופשית המעודדת אווירה של עבודה ופעלתנות במקביל.

כלי העבודה והאביזרים כולם כמובן תואמים בגודלם ובמשקלם ליכולתו של הילד.

הסביבה המוכנה הינה החלל המחנך ולא הסמכותנות של המבוגר או הוראותיו.

כתולדה מכך ,נוצרה בשנים האחרונות ארכיטקטורה מונטסוריאנית  בגני הילדים ובבתי הספר  ,המציבה את רווחת הילד ונוחיותו  במרכז ,בעזרת חללים גדולים, פתוחים ומוארים , לצד  פינות גישות ומזמינות.

דמות המחנך

תפקידו של המחנך ,תואם לתפקיד המורה  על פי תורת החינוך של הזרם הפדרצנטרי בפרט והחינוך הפרוגרסיבי בכלל.

דמות המחנך/ת בכיתת מונטסורי לא קרויה מורה. מורה פירושה הוראה וציווי ואילו הדמות האידאלית לחינוך ע”פ השיטה  הוא מדריך ומלווה  במסע ההתפתחות של הילד, התפתחות שהינה הוליסטית וכוללת היבט של גוף, נפש ורוח.

על כן המדריך או המדריכה (directors] הם הדמויות שמלוות את התהליך החינוכי בו שרוי הילד.

המחנך הינו דמות המפתח בעשייה החינוכית.

מחנך הקשוב ורגיש לתהליך התפתחותו של הילד בכל ההיבטים.

מחנך הרואה את המעשה החינוכי כדיאלוג עמוק ומתמיד בינו לבין הילד

מתוך גישה אשר איננה סמכותית ומתנשאת, אלא גישה של כבוד הדדי והערכה.

מחנך שמאפשר את החופש לגלות ואת החופש לטעות ומאפשר לילד להביע את עצמו ,לא בהתאם לציפיות המדריך ,ובכך תורם ללמידה משמעותית של הלומד.

מריה מונטסורי ייחסה חשיבות עליונה לא רק להכשרת המחנכים ע”פ השיטה,

אלא לפיתוח ועיצוב האישיות של אותם מחנכים, מאחר ונדרש מהם יכולת גם להכיל את הילד בכבוד וגם לצמצם את נוכחותם במרחב.

המחנך מתווך בין הילד לבין העולם והסביבה המוכנה.המחנך אמור להיות מסוגל  לשחרר את הילד לאחר התיווך ולאפשר לו ללמוד בדרכו שלו, הרחק מהדעות הקדומות בדבר יכולותיו, על פי הקצב האישי שלו ומתוך אמונה שלמה בעוצמתו הטבעית.

אחד מתפקידיו של המחנך בכיתת מונטסורי הינו להכין את הסביבה בה יפעל הילד.

המשפט “על המחנך לעבוד קשה על מנת שלילד יהיה קל לעבוד קשה” ,שנאמר ע”י מונטסורי ממחיש ומשקף את העיקרון.

המחנך מכבד את הילד המצוי ולא את הילד הרצוי.

עניינה של ההוראה במרחב המונטסוריאני הינה פחות במה שהמבוגר עושה ,אלא במה שהוא גורם לילד לעשות.

התאפקותו של המבוגר מלהנכיח את עצמו ,היא החממה היעילה לגידולו העצמי והחיובי של הילד.

המדריך מאפשר לילד כמסתכל וכמתווך להתנסות וללמוד על ידי שגיאותיו

והוא הנושא עליו את אחריותו בתהליך הלמידה.

יצירת  האיזון האופטימלי בין יוזמת הלמידה של הילד לבין ההנחיה והתמיכה של  המדריך ומתוך התבוננות עמוקה ותצפית בתהליכי החשיבה של הילד,

מאפשר צמיחה מיטבית.

על כן המחנך בגן מונטסורי  מצויד במיומנויות לזהות את תקופות הרגישות  שבו מצוי הילד ברצף ההתפתחותי שלו, ולתמוך בצרכיו הקוגניטיביים והרגשיים, כ מו גם לבנות עבורו תכנית למידה צומחת בהתאם לצרכיו האינדווידואלים.

תצפיות ,מעקב ותיעוד אחר פעולות הילד על מנת לממש את הפוטנציאל הגלום בו מתוך אמונה בלתי מסוייגת בכוחו היוצרני ,הן ממטרות הליבה של חינוך מונטסורי.

תהליך התמיכה והדיאלוג בין המחנך והילד מחייב הקשבה רבת פנים.

לא רק הקשבה אודיטורית ,אלא הקשבה בכל החושים והתודעה .

הקשבה לכל אותם קודים המרכיבים תקשורת בינאישית.

הפדגוגיה של ההקשבה ,תגרום לילדים לאמץ מרחב למידה והוראה שבהם מתרחשים העשרה ומיומנות חשיבה בתיווך המחנך.

עבור המחנך, מהווה  ההקשבה העמוקה הזו כלי ואמצעי לתצפיות ומעקב אחר הילד וצרכיו, כשהמידע הנצבר והמתועד בתיקים המתאימים ,יכול לאפשר ליווי עקבי ומהותי. כאשר המחנך מצויד בכלים להתבונן בעשייה ולתעדה, התיעוד הופך גם הוא למעשה הקשבה.

 

 

האביזרים

מריה מונטסורי ביססה את האביזרים המיוחדים  לשיטתה ,בהתאם לפסיכולוגיה של האלמנטים,בה החלק קודם לשלם, בלמידה ,בחשיבה ובכל תהליכי החיים.

על כן יש לאמן את הילד בחלק מן הפעולה על מנת להגיע ביתר שלמות לפעולה שלמה ומורכבת.

האביזרים הינם מתחום כישורי החיים, חושים, חשבון, שפה גיאוגרפיה מדע טבע ואמנות.

האימון באביזרים מטפח ומפתח את כוחותיו הפיזיים ,המנטליים והקוגניטיביים,

מפתח את המוטוריקה העדינה והגסה ,קורדינציה, עצמאות ,תנועה חופשית ויכולת להתמודד  עם הסביבה המתעצמת ככל שהוא שולט טוב יותר באביזרים.

האביזרים פרושים כהזמנה לקראת הילד וסקרנותו על כונניות נמוכות  .     לכל עזר לימוד יש מקום מיועד על המדפים, דבר העוזר לילד בבואו לבחור עזר לימוד ומפתח בו יכולות סדר וארגון.

אביזרי מונטסורי הינם ידידותיים ואסטתיים  להפליא, רובם עשויים מעץ  והתחושה נעימה וטבעית ביותר.

האביזרים תוכננו בקפידה על מנת לשלב לימוד, הבנה ויכולת המפתחת בילד מיומנויות שונות בכל פעם. המשחקים עוצבו בכדי לאפשר לילדים חופש פעולה ובקרת משגה, ויתרונם בכך שהם מבודדים תכונה נלמדת אחת בכדי לאפשר למידה קלה ועם זאת מאתגרת.

הם מדורגים ברמות קושי ללא מרווחים גדולים ברמה, כך מושגת התקדמות נדבך אחר נדבך ללא תסכול.

החומרים השונים מייצגים מושגי גודל ממדים צורות וצבעים.

 

תקופות רגישות

במהלך שש השנים הראשונות לחייהם, עוברים הילדים תקופות מוגדרות ותחומות בזמן, של רגישות לתחום מסויים במהלך התפתחותם.

לתקופות הללו אנו מתייחסים כאל חלונות הזדמנויות.

בחלונות הזדמנויות אלו,מפתח הילד בצורה מועצמת, רגישות גבוהה לקליטת גירויים מסוימים והמוח מתעצב לקליטה מקסימלית ,מהיותו איבר גמיש.

בתקופות רגישות אלו, נוכל להבחין ביתר שאת באם נתבונן היטיב בפעילות הילדים- הילד הופך לממוקד מטרה בצורה מוחלטת לגבי פעילות כלשהי,

עד לרמה בה הוא מתעלם לגמרי מסביבתו.

הוא מתמקד באותה פעילות שוב ושוב ובריכוז רב מבלי להתעייף או להשתעמם

עם יכולת גבוהה לסינון כל גירוי מהסביבה.

זוהי תקופה המעוררת בילד רצון ספונטני ללמוד ולשלוט במיומנות מסויימת .

תקופת רגישות יכולה להמשך בין חודשים לשנים והיא תסתיים באותה פתאומיות בה החלה.

מריה מונטסורי  היתה הראשונה לזהות ולגלות את החשיבות הפסיכולוגית ואת החשיבות הכוללת של ההתפתחות האנושית של תקופות הרגישות.

כאשר הסביבה ערוכה ומזמנת גירויים ,קל ונגיש לילד להיענות לצרכיו ולנטיותיו  ללא כל מאמץ בתקופת הרגישות, מאשר בכל תקופה אחרת בחייו.

בסביבה מוכנה ,ילדים באופן ספונטני רוכשים ידע מעבר למקובל בגילם.

מונטסורי השוותה את התקופות הללו ללהבה הבוערת בחזקה מבלי להתכלות.

היא מצאה ,שכל הילדים בכל העולם ,חווים תקופות רגישות בתחומי התפתחותם במהלך ששת השנים הראשונות לחייהם.

 

 

מהלידה עד גיל שלוש ,חווה הילד חוויות  חושיות מאוד דומיננטיות  ובאם לא יוכל לפעול בתקופות אלה בהתאם לצרכיו, ההזדמנות להתפתח באופן טבעי תישלל ממנו.

ידע ויכולת יכולים להתפתח מאוחר יותר, אך לא באופן מעצים כבתקופת הרגישות ועם מאמץ רב יותר.

תקופות הרגישות אינן ליניאריות, אלא שזורות זו בזו.

מחנכים ומורים חייבים להיות ערניים כשתקופות אלה מתרחשות, מאחר ועזרתם ותיווכם במרחב הלמידה קריטי עבור הילד והתפתחותו.

 

לא בכדי קבעה מונטסורי כי תודעת הילד הינה הסוד הגדול ביותר של הילדות.

מכל התובנות של מונטסורי  לגבי תהליכי הגדילה של הילד, האבחנה שלה לגבי מישורי ההתפתחות ולגבי תקופות הרגישות  הינן תרומתה החשובה והמכרעת ביותר-בשל היישומים המעשיים אשר נבעו מראיה זו את הילד.

“דרמת אהבה בין הילד וסביבתו”-כך כינתה תקופות אלו.

© כל הזכויות שמורות –
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לתרגם או לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי – אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר – כל חלק מהמאמר.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול במאמר זה או בחלקו אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת מהמו”ל, שתינתן מראש בכתב.